I keep dancing on my own

ממליצה לשמוע את השיר הזה תוך כדי הסיפור:

"מזל טוב" נשמעו צעקות מכל רחביי הבית וקונפטי נזרק יישר עליי.
טוב בואו נגיד שלזה לא ממש ציפיתי, שנאתי הפתעות אבל זאת הייתה הפתעה נעימה.
היו שם עשרות חברים שלי, ההורים שלי לא היו בבית כנראה פינו אותו בשבילם. נחמד מצידם.
המון בלונים היו מפוזרים ברחבי הבית, ושלט גדול שעליו היה כתוב 'יום הולדת שמח אנה' היה תלוי מעל הספה.
יד נכרכה סביב מותניי, וריח גברי ומשכר השתלט על חושיי.
"אני מקווה שאהבת." לחש קולו הצרוד והגברי באוזני.
הסתובבתי אליו מסתכלת אל תוך עיניו החומות, ונאבדת בהם תוהה איך מגיע לי מישהו כמוהו.
חייכתי חיוך גדול וכרכתי את ידיי סביב צווארו.
"ברור שאהבתי כריס, אבל אתה יודע משהו?" שאלתי אותו ובלי לחכות לתשובה המשכתי.
"הייתי אוהבת את זה יותר עם היית מגלה לי." אמרתי לו, מסתכלת על שפתיו ומשתוקקת לגעת בהם עם שפתיי.
"אבל אז זאת לא הייתה הפתעה." אמר משרבב את שפתו התחתונה בילדותיות, גורם לי להטות את ראשי לאחור ולצחוק. והוא מיד אחריי.
התקרבתי באיטיות עם פניי אל פניו מנסה למשוך את הרגע.
"ילדת יום הולדת. בואי, יש אנשים שרוצים לברך אותך." אמר קול נשי מאחוריי ומחזיק בידיי בחוזקה.
נאנקתי בכעס, מתנתקת מידיו של כריס ופונה להסתכל עלייה בכעס.
"היי אל תאשימי אותי אני רק השליחה." אמרה מרימה את ידה כחפה מפשע, מצחיקה אותי מתגובתה.
"מזל טוב אנה." מלמלה אליי מחבקת אותי בחוזקה.
"תודה ג'יין" אמרתי לה מתנתקת מחיבוקה.
מסתובבת ורואה שכריס מדבר עם אחד מחבריו.
"עכשיו, אני יילך להגיד שלום לכולם." אמרתי לה מחייכת.
הולכת ומסתובבת בין כולם, מודה להם שבאו, עם חלקם נשארת ומדברת יותר מכמה מילים.
לאחר שעברתי פחות או יותר את כולם הלכתי למטבח רואה את כול האלכוהול מסודר שם בשורה.
חיפשתי בעיניי אחריי שתייה קלה, לא רוצה להשתכר עכשיו.
יצאתי לסלון עם כוס מיץ תפוזים בידי, שומעת את המוזיקה מתחזקת יותר ויותר בכל רגע.
לפתע הרגשתי מעין אנרגיה מחשמלת, עוברת בגופי.
חיפשתי במהירות אחר כריס רואה אותו, לוקח בקבוק בירה מהשולחן.
התקדמתי אליו במהירות, כי גם אם הייתי צועקת אליו הוא לא היה שומע אותי מרוב שהמוזיקה חזקה.
תפסתי בידו רואה אותו מסתכל עליי, בבלבול.
"בוא לרקוד." לחשתי לו באוזן גוררת אותו אחריי, מתחילה לרקוד צמוד צמוד אליו, לא מרפה ממנו לדקה.
הרגשתי כאילו כל שאר האנשים שהיו בחדר נעלמו, שהמוזיקה, הגוף שלי , והגוף שלו הם היחידים שנמצאים.
ועכשיו לראשונה בערב הזה נישקתי את שפתיו, מלאה בתשוקה, מתענגת על טעם שפתיו המתוקות והחמות.
לבסוף התנתקנו שנינו חסריי אוויר.
"אני אוהבת אותך." לחשתי לתוך אוזנו ממשיכה לרקוד כשהוא עומד ולא זז.
"מה קרה?" שאלתי אותו, מפסיקה לרקוד ורק מתנענעת לצליליי המוזיקה.
"אני צריך ללכת." אמר במהירות לא מסתכל על עיניי.
הנהנתי קלות אבל הוא כבר לא ראה אותי והוא חלף על פניי.
התיישבתי לרגע על הספה, מנסה להרגיע את נשימותיי לאחר כל הזמן הזה שרקדתי ושמחתי.
ניסיתי להבין מה היה פשר התנהגותו של כריס, למה הוא היה צריך ללכת כל כך מהר.
יצאתי לבחוץ, דרך היציאה האחורית לא רוצה שאף אחד ייראה אותי. ייקח להם קצת זמן כדי להבחין בחסרוני.
טמנתי את פניי בידיי, והרמתי את מבטי מעט למעלה, מסתכלת על השמיים השחורים שמעליי.
כשהחזרתי את מבטי אל הקרקע ראיתי את כריס, הוא הלך למאחוריי הבית והיה נראה שהוא ממתין למישהו.
הוא לא ראה אותי.
קמתי מהמדרגה שעלייה ישבתי, מתקדמת אליו רוצה לדבר איתו.
אך אז ראיתי מי הגיעה לשם, זאת הייתה מישהי שאני לא מכירה אישית אבל ראיתי אותה הרבה פעמים.
הוא התקרב אלייה וחיבק אותה בחיבוק אינטימי לא משחרר ממנה לרגע, לא נראה שרוצה לשחרר ממנה,
הוא קירב את פניו אלייה ונישק אותה באיטיות ובאהבה, אהבה כזאת ששברה את ליבי.
המוזיקה שנשמעה מתוך הבית כבר לא הייתה נשמעה לי מעודדת ושמחה, היא הייתה נשמעת לי כמו עוד זיכרון רע שהתווסף לי לחיים.
הם לא הפסיקו לרגע לא היו מודעים לכך שאני עומדת בפינה ומסתכלת עליהם, מסתכלת על אהבה הכי גדולה שלי מנשק מישהי אחרת.
לא בוחן בכלל את הסביבה שהוא נמצא בה, לא רואה שאני יושבת וצופה בהם.
הם התנתקו והיו מרוכזים בשלהם מחייכים אחד אל השני. גורמים לליבי להישבר לחתיכות.
הוא תפס בידה והוליך אותה אחריו אל מכוניתו, לוקח אותה אל ביתו, אל לילה סוער שימשיך שם.
התיישבתי על המדרגה מתנשמת בכבדות, עוצמת את עיניי ורואה שוב ושוב את אותה תמונה.
הוא התנשק עם מישהי אחרת, הוא לוקח לבית שלו עכשיו ברגע זה מישהי אחרת שהיא לא אני.
שתרגיש את אהבתו אלייה כמו שאני הרגשתי.
ובכל הזמן הזה אני עמדתי בפינה וצפיתי, צפיתי בהם אוהבים.
לא רציתי את הלילה הזה, לא רציתי שיום ההולדת שלי יהפוך להיות ליום מגעיל, לא רציתי לראות אותו שם, איתה.
הדבר היחיד שרציתי זה היה לרקוד, לרקוד ביחד איתו.
אבל עכשיו הוא הלך איתה, הוא בחר אותה על פניי ולי לא נותרה עוד ברירה, חוץ מלהמשיך בחיי.
נכנסתי לבית כובשת על פניי את החיוך הכי שמח ומזויף שיש בעולם.
אני ימשיך לרקוד לבדי.