כנפיי זהב
כולם כבר התגברו עלייך. כולם התגברו כבר על העובדה שהלכת ושלעולם לא תחזרי יותר.
אבל אני לא התגברתי, ואני לעולם לא אתגבר. לעולם אני לא אשכח אותך. את תפסת לי פינה עמוק-עמוק בלב, שאני לא יכול לחשוב על משהו בלי לחשוב גם עלייך.
כל יום ויום, כאשר נגמר היום ואני מכבה את האור בחדר שלי, נשכב במיטה ועוצם עיניים, אני רואה אותך.
אני רואה את דמותך, את נראית אותו דבר כמו שנראית במציאות. ההבדל היחיד, הוא שאני רואה כנפיים גדולות וזהובות צומחות מכתפייך ועוטפות אותך באור זהוב וחמים. את מתקרבת אליי, כך שאני כמעט נוגע בך. אבל תמיד כשאני מושיט את היד לגעת בך, לחוש את מגע עורך פעם אחת נוספת, את מתפוגגת. את מתפוגגת ומשאירה אותי לבד. לבד בחשיכה של החדר שלי, לבד בחשיכה שנותרה בלב שלי. באותו מקום שבו פעם את היית.
אני זוכר כל פרט ופרט בך. אבל תמיד כשאני מנסה לדמיין אותך, את מופיעה בדמיוני עם כנפיים. אותם כנפיים שלקחו אותך מהעולם הזה, אותם כנפיים שלקחו אותך ממני.
בלילות אני עוד מרטיב את הכר בדמעות. הן יוצאות ממני בשטף ובלי הפסקה, עד שאור הבוקר מסתנן דרך התריסים של חלוני.
אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך. אני תמיד חושב מה יכולתי לעשות, לשנות, ואם הייתי יכול לגרום לכך שתישארי.
אני יודע שאת רוצה שאני אמשיך הלאה, שאני אשכח. אבל ככל שעובר הזמן, אני מבין.
אני אהבתי אותך לפני שעזבת. אבל העובדה שעזבת לא משכיחה ממני את העבר המשותף שלנו. ככל שאני מהרהר בך יותר, אני מבין יותר ויותר. אהבתי אותך פעם, ולמרות שאת אינך נמצאת עוד, אני ממשיך לאהוב אותך.
כולם אומרים לי להשתחרר ממך. כולם אומרים לי שאני כבר צריך לשכוח, לעבור הלאה.
אני עוד הולך לבית הקברות כל יום לאחר סיום הלימודים. אני הולך לבית הקברות, מתקרב לקבר שלך ונשכב לצדו. אני עוצם עיניים ומדמיין אותך איך שהיית כשהיית עוד אתנו, יפה וצוחקת, שערך הזהוב מקפץ סביבך עם כל תזוזה.
אף פעם לא אוכל לשכוח אותך.
אבל אף פעם לא אוכל יותר לזכור אותך ללא הכנפיים הללו, שלקחו אותך מכאן.
לעד.
תגובות (7)
אם תרשי לי…. אני אנסה לתקן כמה שגיאות שמצאתי על גבי הטקסט שלך:
כולם כבר התגברו עלייך. כולם התגברו כבר על העובדה שהלכת ושלעולם לא תחזרי יותר.
אבל אני לא התגברתי, ואני לעולם לא אתגבר. לעולם אני לא אשכח אותך. את תפסת לי פינה עמוק-עמוק (עמוקה כי פינה זה נקבה) בלב, שאני לא יכול לחשוב על משהו בלי לחשוב גם עלייך.
כל יום ויום, כאשר נגמר היום )במקום היום הייתי שם "שהוא". יש יותר מדי "יום" במשפט) ואני מכבה את האור בחדר שלי, (הוספת "אני" כי אם תורידי את הפסיק אז זה ייצא לך "כל יום ויום נשכב במיטה") נשכב במיטה ועוצם עיניים, אני רואה אותך.
אני רואה את דמותך, (נקודה ולא פסיק) את נראית אותו דבר כמו שנראית במציאות. ההבדל היחיד, (בלי פסיק) הוא שאני רואה כנפיים גדולות וזהובות צומחות מכתפייך (אולי מגבך… תחשבי על כנפיים שיוצאות מהכתפיים ;)) ועוטפות אותך באור זהוב וחמים. את מתקרבת אליי, כך שאני כמעט נוגע בך. (פסיק ולא נקודה) אבל תמיד כשאני מושיט את היד לגעת בך, לחוש את מגע עורך פעם אחת נוספת, את מתפוגגת. את מתפוגגת ומשאירה אותי לבד. לבד בחשיכה של החדר שלי, לבד בחשיכה שנותרה בלב שלי. באותו מקום שבו פעם את היית.
אני זוכר כל פרט ופרט בך. (פסיק ולא נקודה) אבל תמיד כשאני מנסה לדמיין אותך, (בלי פסיק) את מופיעה בדמיוני עם כנפיים. (פסיק ולא נקודה) אותם כנפיים שלקחו אותך מהעולם הזה, אותם כנפיים שלקחו אותך ממני.
בלילות אני עוד מרטיב את הכר בדמעות. הן יוצאות ממני בשטף ובלי הפסקה, עד שאור הבוקר מסתנן דרך התריסים של חלוני.
אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך. אני תמיד חושב מה יכולתי לעשות, לשנות, ואם הייתי יכול לגרום לכך שתישארי.
אני יודע שאת רוצה שאני אמשיך הלאה, שאני אשכח. אבל ככל שעובר הזמן, אני מבין.
אני אהבתי אותך לפני שעזבת. אבל העובדה שעזבת לא משכיחה ממני את העבר המשותף שלנו. ככל שאני מהרהר בך יותר, אני מבין יותר ויותר. אהבתי אותך פעם, ולמרות שאת אינך נמצאת עוד, אני ממשיך לאהוב אותך.
כולם אומרים לי להשתחרר ממך. כולם אומרים לי שאני כבר צריך לשכוח, לעבור הלאה.
אני עוד הולך לבית הקברות כל יום לאחר סיום הלימודים. אני הולך לבית הקברות, מתקרב לקבר שלך ונשכב לצדו. אני עוצם עיניים ומדמיין אותך איך שהיית כשהיית עוד אתנו, יפה וצוחקת, שערך הזהוב מקפץ סביבך עם כל תזוזה.
אף פעם לא אוכל לשכוח אותך.
אבל אף פעם לא אוכל יותר לזכור אותך ללא הכנפיים הללו, שלקחו אותך מכאן.
לעד.
אני מקווה שאת לא נפגעת מהתיקונים שלי, אני רק מנסה לשפר את הכתיבה שלך (לא שאני מושלם) :)
עכשיו לסיפור עצמו: בהתחלה חשבתי שזה יהיה סיפור אהבה רגיל של מישהי ש"מסננת" בחור, אבל הטוויסט האדיר הזה שהבאת… אני אהבתי את זה מאוד.
תודה רבה שפרסמת את זה, מחכה לעוד פרסומים :)
ל-shlomi
תודה רבה!!!
זה כיף שנותנים לי ביקורות, טובות או רעות, ושאומרים שזה טוב!
ובעיקרון זה נער, שהייתה לו חברה שהלכה מהעולם, והוא כותב לה מכתב…
תודה על הביקורת, אני אשתדל להשתפר לפעמים הבאות!
אני שמח שלא נפגעת :)
הסיפור כתוב טוב, רק שגיאות פה ושם.
הבנתי את הסיפור חחחחח הוא מאוד יפה
:)
את הסיפור הבא אני אפרסם בזמן הקרוב, הוא כבר כתוב אצלי :)
סיפור יפה מאוד יש בה מסרים יפים הכתיבה שלך יפה אני גם כותב סיפורים שקוראים להם אני אשמח מאוד אם תגיב לי אני התחלתי לכתוב סדרה אשמח מאוד אם תגיב תודה
אהבתי!!!!!
מדהים ריגשת אותי לא הייתי מתארת… מדהים פשוט את ממש טובה