Forever

Forever:
"אנחנו נהיה ביחד לנצח." מיה נהגה לומר לי והאמתי לה. רציתי שנהיה ביחד לנצח. אני אוהבת אותה.
"איך את יכולה להבטיח לי דבר כזה?" הייתי נוהגת לשאול אותה.
"כי אני אוהבת אותך ואת אוהבת אותי והאהבה תמיד מנצחת." היא הייתה עונה לי.
היום אני יכולה להגיד שהיא טועה. אהבה לא תמיד מנצחת או ליתר דיוק תמיד לא מנצחת. אני אהבתי אותה והיא אותי. היינו ביחד, היינו מאושרות עד שהגיע הסרטן הארור. הסרטן שהרס לי את החיים. היא חלתה בסרטן השד ואחרי כמה חודשים היא נפטרה. אני אהבתי אותה. לא, לא אהבתי אותה הרי אני עדיין אוהבת אותה. זה שבר אותי. היא אמרה שתמיד נהיה ביחד. שנהיה ביחד לנצח ונהיה מאושרות אבל זה לא קרה. היא אמרה לי, שבוע לפני שהיא נפטרה, שאם היא תמות אני צריכה להמשיך הלאה. אבל איך אפשר להמשיך הלאה אם אני אוהבת אותה? אז לא אהבה לא תמיד מנצחת. תמיד אהבתי כשאבא סיפר לי את האגדות, הייתי אז ילדה קטנה ותמימה שלא יודעת מה החיים הם באמת. הייתי ילדה שלא מבינה שהחיים לא כמו באגדות. שאין סוף שמח עם "הנסיך על הסוס הלבן". אז "הנסיך על הסוס הלבן" שלי הייתה מיה. היא הצילה אותי מתאונה. אני זוכרת את זה טוב. זה היה לפני כחמש שנים. לא ראיתי לאן אני הולכת, אבא שלי בדיוק מת, ההורה היחיד שלי מת ומכונית כמעט פגעה בה אבל מישהי משכה אותי הצידה והמישהי הזו הייתה מיה. כשהייתי צריכה אותה היא הייתה שם בשבילי אבל איפה היא עכשיו? עכשיו היא בקבר שכתוב בו "פה נקברה מיה רוז גרייס." לא הגעתי להלוויה שלה. אני יודעת שהייתי צריכה אבל לא יצאתי מהבית באותה תקופה כי המוות שלה בדיוק שבר אותי. עכשיו אני כל שנה במשך ארבע שנים באה לאזכרה שלה. מוזר לי לחשוב שפגשתי אותה בפעם הראשונה לפני כתשע שנים אבל באותה מידה גם לא מוזר. הרגשתי שהיא איתי כל כך הרבה זמן אז זה מרגיש לי היוני שהיא הייתה איתי הרבה שנים. עוד חמישה חודשים תהיה האזכרה החמישית שלה. השנה החמישית שהיא לא איתי.
~כעבור 58 שנים~
היום אני בת 84. חייתי הרבה שנים בלי מיה. אני לא יודעת איך שרדתי. לא התאהבתי מחדש, לפני 50 שנה אימצתי שלושה ילדים. טום, מיילס וג'ק. ג'ק מת בזמן השירות שלו בצבא וטום ומיילס עדיין חיים. יש לי סרטן בריאות. הוא קרה לי בגלל עישון. התחלתי לעשן שלושה חודשים אחרי שמיה נפטרה ועכשיו גם לי יש סרטן. זה לא אותו סרטן אבל זה עדיין סרטן. אמרו לי שאם אני לא אפסיק לעשן אני אמות אבל לי לא אכפת. לא אכפת לי למות כבר הרבה שנים. אני אוהבת לעשן, זה גורם לי להפסיק לחשוב על המציאות שאני חייה בה. אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה חיים. מאז מיה הלכה כבר אין לי חיים. עוד שלושה ימים האזכרה שלה. כל שנה באתי לאזכרה שלה, לא משנה מה. ואני אמשיך לבוא עד שאני אמות.
~הסוף!~