אל תלכי!

"אל תלכי!" הוא צעק לי מאחוריי הדלת. התעלמתי ממנו. לא הייתי מסוגלת להישאר לידו אפילו עוד דקה. זה כאב לי מידי. הוא ממש פגע בי. הכול היה טוב ויפה. היינו זוג מושלם ביחד. מוקדם יותר באותו היום החלטתי לבוא לביתו. הוא היה חולה, ורציתי לבדוק מה שלומו, ולהפתיע אותו. ברגע שנכנסתי לחדר שלו, ההתרגשות והשמחה, התחלפו בכעס וצער. ישבה שם לידו מישהי מהכיתה שלנו, עדן משהו. עד לכאן הכול טוב. הבעיה הייתה שהם…. הם התנשקו! הם אפילו לא שמו לב שנכנסתי! כך עמדתי שם, קפואה במקומי ופעורת פה, במשך מספר דקות. הוא הביט עליי. הבין שראיתי את הכול. התחלתי לבכות והתיישבתי על הרצפה. "מטומטם!" צעקתי לעברו בכעס. הוא השפיל מבט. היא רק גלגלה עיניים, כאילו שכל יום בחור בוגד בחברה שלו. כל מה שהתעניינתי בו במשך אותן הדקות הוא- למה? למה הוא עשה לי את זה??? לא הייתי מסוגלת להסתכל לו בעיניים. ניסיתי להבין מה הוא מוצא בה, מה יש בה שאין בי? היא גבוהה, אני לא כל כך. היא רזה, ואני קצת השמנתי בחופשה. היא בלונדינית עם עיניי שקד ירוקות, אני ברונטית עם עיניים חומות, רגילות כאלה. הגעתי למסקנה- היא הרבה יותר יפה ממני. חשתי קינאה. הבכי שלי רק הלך והתגבר. רציתי למות באותו הרגע. קמתי וניגשתי אליו. שאלתי אותו: "למה עשית את זה???" לקח לו זמן למצוא תשובה. לבסוף הוא ענה: "בגלל שאת לא היית שם בשבילי! לפני שבוע היה לי משחק חשוב בכדורסל, ואיפה את היית? בקניון! לפני יומיים נתנו לנו עבודה במדעים לעשות ביחד. ואת? את השארת אותי לעבוד לבד והלכת לבית קפה עם חברות! ואתמול, אני באתי אלייך ואמרתי לך שאני עצוב, ואת רק אמרת שזה לא נורא, ושזה יעבור בסוף… והינה, את עומדת מולי כאן היום, ואני יכול להגיד לך שלא. זה לא עבר. אני עצוב, ורק עדן הייתה כאן בשבילי. הזמנתי אותה אליי הביתה, ואני מודה, די התקרבנו. נסחפנו עם זה קצת. אני כל כך מצטער…" הקשבתי לכל מילה שלו. הבנתי שלא הייתי כל כך בסדר. החלטתי לספר לו את האמת. שלא הייתי שם בשבילו כי ארגנתי לו משהו לכבוד יום ההולדת. הייתי חייבת לספר לו. "אבל אתה לא מבין! בזמן משחק הכדורסל, אני הייתי בקניון וקניתי לך את הכדור ונעלי הספורט האלה שכל כך רצית. כשעבדת במדעים, אני הייתי בבית הקפה והזמנתי לך את העוגה הכי יפה שיש להם. ואתמול כשבאת אליי, הייתי אדישה כי בדיוק התכתבתי עם רוני על מה שאני מארגנת ליום ההולדת שלך! ועכשיו, חסכתי ממך את ההפתעה. מחרתיים היו אמרות להגיע אליך נעלי האדידס שביקשת, ועוגת השוקולד האהובה עליך… אבל עכשיו- כנראה שלא!" אמרתי, ויצאתי במהירות מן החדר. אחר כך קרה כל מה שציינתי בהתחלה. הוא ביקש שאשאר, אבל העדפתי ללכת. השארתי אותו שם לבד. עדן הלכה בזמן שדיברתי אליו. ועד היום, עבר כבר חודש מאז, ואני עדיין מצטערת על כך שלא נשארתי שם לשמוע את מה שהיה לו לומר לי…