כשהלכת-סיפור אהבה עצוב- פרק 21

ראיתי אותה שרועה על הרצפה כשידיה מושטות לצדדים.. "היא התעלפה!!" צעקתי לכל הסובבים אותי ורצתי אליה..
-בחזררה לנקודת המבט של נעמה –
התעוררתי בחדר מואר כשלידי ישב ד'ר רונן על כיסא .שמתי לב שחוברו לגופי המון צינורות..
לא ממש הבנתי מה קרה…
"א..איפה אני..?" שאלתי והתפתלתי מכאבים..
"ששש.." השתיק אותי דר רונן "את צריכה לנוח.." המשיך..
"מה קרה לי..?" שאלתי
"המערכות שלך קרסו.." אמר בשקט..
שתקתי.. הוא גם שתק.. אך לא הוריד את עיניו ממני..
מה לעזזל יש לו..?!
המבט הפך למוזר יותר ויותר..
"מה?!" אמרתי ברוגז כשלא התאפקתי יותר..
"הוו.. כלום סליחה.. מצטער פשוט…" בא לומר אך לפתע נעצר כאילו מסדר את המילים במחשבותיו.. "את דומה למישהי שאהבתי.. מאד.. פעם.." אמר והסתכל עליי..
"למי..?" שאלתי..
-נעמה מכה שוב עם חוסר הטקט שלה-
"א..ארוסה שלי…" גמגם בשקט..
"ו..מה קרה לה..?" שאלתי..
לפתע הוא הסתכל עליי..
הבנתי שעברתי את הגבול עם השאלות החודרות שלי..
"מצטערת.." לחשתי..
"לא..זה בסדר.." אמר לפתע.. "עליתי מברית המועצות בגיל 17 עם האחת שאהבתי ונישאתי לה.. קראו לה ליה.. היא הייתה יפהיפיה.. ממש כמוך.. " אמר, הסמקתי.. "בגיל שלך.. בערך 17.. ו.. כשהייתי בן 19 היא חלתה במחלה הארורה וזמן קצר לאחר מכן… המחלה ניצחה אותה.. ו.. היא מתה.." אמר בחנק ודמעה קטנה זלגה על לחיו.. "מאז מסרתי את חיי לרפואה..5 שנים עברו מאז.. " אמר בחנק..
"א..אני כ"כ מצטערת.." אמרתי וליטפתי את ידו החמימה..
אך מיד הרמתי אותה.. אחרי מה שקרה לי אני לא חושבת שאוכל לגעת במישהו יותר..
לפתע הוא הסתכל עליי… לא מבין מדוע מיהרתי להרים את ידי מידו.. ואז.. הוא התקרב אליי.. יותר ויותר..
עד שעיניו הכחולות והגדולות היו קרובות לשלי..
ואפו הישר נגע באפי..
ושפתיו החמימות נגעו בשפתי..
ו.. הוא פשוט נישק אותי…