לא-עוד שפיות

כל יום שעובר הפך למלחמה,
במקום אושר, נשרפה לי הנשמה.

אינני יודע כמה זמן בליבי אוכל אותה לשמור,
אך לשכוח אותה, זה כמו להיות במערה ולכבות את האור.

וכל יום הכאב רק מתחזק,
וכשהכאב נעלם, לכאב אני משתוקק.

אני נתקע בלי שורה או מילה,
מנסה לבקש סליחה או מחילה.
אך אלוהים לא יזוז ממרומו,
הוא לא סולח לאדם, שאפילו לא סולח לעצמו.

ולא משנה מה אני יעשה איתה, כלום לא עוזר,
נשאר לי רק לכתוב, זה – ולא יותר.

מאדגר אלן פו אני כנראה אשדוד,
ואכתוב על עורב שכל הזמן אומר לי "לא-עוד"

ומתי ראיתי אותה לאחרונה? אינני זוכר,
הפסקתי לספור מאז שהיא התאהבה באחר.

וכנראה שלעד היא תיהיה מושא אהבתי,
אפילו אם זה יגרום לי לאבד את שפיותי.