הדמעות האלו לעולם לא ירדו !

אני מרגישה כאילו מאות נמלות מתפסות לי בגרון , עם הרגליים הזעירות האלה שלהן , מדגדגות , מתקדמות , יציבות ולא נחות . והינה מצטרפות להתלוכה הדמעות , שמבצבצות אחת אחת , והנמלים כולן מתאגדות יחד , ולזה קוראים גוש בגרון , הגוש המעיק , שדורש דמעות , דורש בכי היסטרי ריבים ומכות , דורש שאכה את הכרית הרטובה תוך כדי צרחת תיסכול ועצב .
לא אכנא לנמלים האלה , לא אכנא לרצון העז לפרצוף בבכי ולהשמיד הכל .
כמה שאני שונאת אותך ! כמה שאני אוהבת אותך ! כמה שהייתי רוצה להכותך נימרצות , על טיפשותך , על היצירות שבך ! אל שאתה מוותר עליי למרות שאתה בעצמך לא רוצה , אבל אתה משחק אותה כאילו מישהו מצמיד אקדח לרקה שלך , מכריח אותך לא לעשות שום השתדלות להיות איתי , לעשות הכל כדי שנהיה יחד .
אתה משחק אותה כאילו יש על מה לחשוב .
ובנוסף להכל מקשה עליי לשכוח אותך , מקשה עליי להתקדם הלאה , להתגבר , למצוא אהבה חדשה עם בנאדם אחר שיבין שיחס זה דבר שחובה שיהיה בקשר .
ושגם בלי ההבנה הזאת ירצה מרצונו החופשי להתייחס אליי כל הזמן כל היום , כי הוא אוהב אותי , כי הוא רוצה שארגיש נאהבת ורצויה , כי הוא רוצה שיהיה לי טוב וכי טוב לו להתייחס אליי .
אבל איך אוכל להתקדם הלאה כשאתה עומד מולי עם מילות האהבה , עם הרכות הפיתאומית , עם הרצון לחזור אליי אבל מבלי להשתנות ? !
איך ??? איך אוכל ?
והינה שוב הדמעות על קצות עיני מתעקשות , מתווכחות , "תני לנו לצאת" – מתחננות .
לא אתן ! אתן לא יכולות לצאת כי הוא לא שווה את הדמעות , כמו שאני לא שווה את המאמץ !
ועמוק בתוכי אני מרגישה את האבדה , צורבת בי . .
ומצד שני , האם גבר שרוצה בי לא היה עושה הכל כדי להיות אתי ?
איזה מילים ריקות מתוכן הן המילים "אני אוהב אותך" – כל שוטה וחסר רגשות יכול להגיד אותם אבל ברגע היישום הן נהפכות למה שהן , מילים ריקות מתוכן .
מליים רדודות , לא אמיתיות , מסנוורות , שיקריות .
אין בי התקווה שיהיה טוב , מכיוון שזה הסוף , אני לא מחכה , או רוצה , אני את שלי אמרתי ועשיתי וסיימתי לחכות לצעד שלך שלא בא .
זה נגמר . ולתמיד .