הבוגדת

הבוגדת
סמי היה בחור צעיר ממשפחה עשירה ומכובדת שאת מרבית שנות חייו הקדיש ללימודים ולבניית עתיד טוב ומזהיר. הוא היה גאוות אביו וכל מכריו העריכו את כישרונו ואת סגולותיו הטובות. סמי סיים את לימודי הרפואה ובעזרת אביו פתח קליניקה פרטית, התמחה במחלות פנימיות. הקדיש את מומחיותו בעיקר כדי לעזור לעניים ולאומללים שטיפל בהם ללא תמורה, קבע יומיים בשבוע בהם טיפל ללא תשלום כלשהו, רק כדי לעזור, ראה בעבודתו כעבודת קודש, היה יועץ מומחה לרוב הרופאים בארץ ובחוץ לארץ.
באחד הימים הופיעה במרפאתו אישה זקנה כשהיא ממררת בבכי מר ומבקשת ממנו כי ימהר עמה לביתה ויטפל בבת שלה השוכבת בבית ונוטה למות. הגיע לביתה של הזקנה וראה בחורה צעירה כבת עשרים-וחמש השוכבת במיטה כשהיא מעולפת וחסרת אונים, הייתה רזה מאוד, חיוורת ומתפתלת מכאבים עזים בבטן. הוא בדק אותה והגיע למסקנה כי הותקפה בחיידק קטלני ועל-כן מיהר לקחתה במכוניתו לבית החולים. לאחר בדיקות רפואיות רבות הגיעו המומחים למסקנה כי מחלתה קטלנית לא ניתנת לריפוי וכי היא תגרום למותה. כולם התייאשו ואמרו כי אין תרופה למחלה זו, נתנו לה סמי ארגעה בלבד וציפו למותה. כולם, מלבד סמי. הוא התעקש ואמר כי אין דבר כזה שאין תרופה למחלתה. קרא ספרות מקצועית והתייעץ במיטב המומחים בארץ ובחוץ לארץ, הזניח את מרפאתו והקדיש את כל זמנו לידה בבית החולים וטיפל בה במסירות רבה. כעבור חודש הורגש שיפור במצבה, עובדה זו המריצה אותו להמשיך ולנסות והניסיונות נשאו פרי, בכל יום שעבר הורגש השיפור, התרופות החדישות שעלו לו אישית בממון רב עזרו לה להתאושש, כל הרופאים לא האמינו למראה עיניהם כשנוכחו לדעת כי הסכנה עברה וכי סלביה (זה היה שמה) הבריאה לגמרי מהמחלה וסמי היה המאושר בעולם כשראה אותה מחייכת בחיוך מקסים החושף את שיניה הלבנות, פתחה את עיניה הכחלות הגדולות והביטה בסמי במבט עמוק וממושך, מבט מקסים שהביע את תודתה ואת הערכתה לסמי שהצליח להציל את חייה. גופה הלך והתחזק, גזרתה הנאה, שערותיה הזהובות וכל אבר בגופה הביע את עומק תודתה. לא היה מאושר ממנה.
כעבור חודשיים בבית החולים היא עזבה לביתה כשהיא בריאה לחלוטין. סמי המשיך להיות בקשר עמה ועם האם הזקנה. הוא ביקר מדי יום אצלם בבית, הקשר הזה הפך לאהבה עזה ולוהטת והחליט לגלות לה את אהבתו ואת רצונו לקחת אותה לאישה. סילביה לא הראתה להיטות הדומה ללהיטות שלו, אומנם הסכימה לנישואין אך משהוא בהתנהגותה הרתיע אותו, הוא הרגיש כי היא מסתירה ממנו סוד כלשהו בחייה, חשדו זה המריץ אותו לחקור אודותיה ואז התגלה לו כי האם הזקנה הייתה בצעירותה אישה מופקרת, ניהלה אורח חיים מופקר והתרועעה עם עבריינים ופושעים וכי היא אף נתפסה מספר פעמים, הואשמה בסחר בסמים ונשפטה למספר שנים בגין עבירות אלו. את סילביה ילדה מקשריה על עשרות הלקוחות ולא ידעה מי היה האב, וכי כיצד היה עליה לדעת? הרי היו לה כל כך הרבה מאהבים! סילביה גדלה באווירה זו וכשגעה לבגרות, הלכה בדרכה של האם. היא הייתה מופקרת שהתרועעה עם פושעים ועבריינים, הייתה מאוד מבוקשת ועשרות רדפו אחריה כדי לזכות באהבתה ובקרבתה, נהגה לנצל אותם ולהשליכם לאנחות לאחר שהרסה את חייהם ורוששה אותם מכספיהם. הייתה יפה וניצלה יופי זה לקידום מטרותיה והצליחה בכך. סמי ידע כל זאת אך אהבתו אליה הייתה מעבר לכל הגיון, הוא האמין כי ביכולתו להציל אותה מאורח חייה המגונה וכי דבר לא יעמוד לו בדרכו. הוא ידע כי הוא מהמר על חייו ועל עתידו, אך האהבה עיוורה את עיניו. החליט לשאת אותה לאישה בכל מחיר ובכל מצב. אביו, משפחתו וידידיו ניסו למנוע זאת ממנו, ניסו להתריע, אמרו לו: "כיצד אתה מוכן להמר על עתידך המזהיר בעבור אישה מופקרת שתמוטט את חייך כפי שעשתה זאת לעשרות לפניך? עזוב אותה והיה הגיוני!". כל ההפצרות לא עזרו, גם לאחר שאביו איים לנתק את יחסיו עמו באמירו: "אם לא תעזוב מופקרת זו, אז אני לא אביך, אנתק את היחסים עמך ולא ארצה לשמוע ממך כלום. לא אהיה אביך ולא תהיה בני". סמי נפגש עם סילביה ואמר: " אני יודיע את כל עברך ועבר אמך, אני מאמין כי אינך אשמה בכל מה שהיה, כל האשמה הייתה של אמך, את היית הקרבן ואמך היא שהובילה אותך לאין שהגעת, אני אוהב אותך ומבקש לשאת אותך לאישה אם תבטיחי לי כי תפתחי יחד עמי בדף חדש בחייך, תנתקי את הקשר עם אמך ועם עברך". סילביה הבטיה והם נישאו ועברו לעיר אחרת כדי לנתק אותה מעברה ומהאווירה שבה חייתה. הוא פתח מרפאה והמשיך לטפל במסירות בחולים הרבים שצבאו על מרפאתו. מצב זה המשיך מספר חדשים, הקשר עם משפחתו נותק, דבר שגרם לו סבל רב. יחסה של סילביה אליו החל להשתנות. היא הייתה גוערת בו ומתלוננת כי הוא עוזב אותה לבדה ואת רוב זמנו הוא מקדיש למרפאה, הודיעה לו כי אינה יכולה לנתק את היחסים עם אמה וכי עליו לבחור בינה לבין עבודתו. אהבתו אליה העבירה אותו על דעתו ונאלץ לסגור את המרפאה ולהתמסר אליה. אך גם צעד זה לא שינה את היחס שלה אליו, היא החלה לגעור ולהטיח בו עלבונות, החלה להעדר מהבית למשך ימים ולילות. אמה הגיעה לביתו ועשתה בו כבשלה, סילביה אף החלה להזמין מאהבים הביתה וסמי המסכן העלים עין ושתק. כל מבוקשו היה לרצות אותה ולעשות כל דבר שתבקש ממנו.
באחד הימים נתנו לידו תיק גדול וכבד וביקשה: ,סמי, קח את התיק הזה ומסור אותו לכתובת שאמסור לך, עששה זאת מיד!". סמי לקח את התיק, לא שאל שאלות, לא התעניין במה יש בתיק ולא מה היו היחסים שלה עם האנשים שלהם הוא אמור למסור אתו היה כרובוט שעשה את מה שמבקשים ממנו במהירות וביעילות. בדרכו לכתובת שמסרה לו אשתו, נעצר על ידי שוטר שרצה לדעת מה יש בתיק. הובילו לתחנת המשטרה ושם התברר כי התיק היה מלא וגדוש בשטרות של דולרים מזייפים. בחקירות הקשות שהיו מלווות בעינויים סירב לשתף פעולה וסירב למסור את שם אשתו. הוא נידון לחמש שנות-מאסר והושלך לכלא. סילביה לא יצרה קשר עמו, התעלמה ממנו כאילו לא היה אדם שהציל אותה ממות וכאילו לא שמעה את השם סמי. מכותרות העיתונים ידע כי היא נעשתה לזמרת מוכרת ומפרסמת, כל העיתונים כתבו אודותיה ואודות עשרות המחזרים שצובאים על ביתה בתקווה לזכות בקרבתה. השנים עברו באיטיות. אביו ומשפחתו חזרו אליו, עזרו לו ועודדו אותו והבטיחו לו את תמיכתם הבלתי מסויגת. על משכבו בלילות חשב רק על דבר אחד, כיצד יכול לנקום בה, האם עליו להרוג אותה? או אולי למסור את כל הידוע לו על מעורבותה לקשר לזיוף הדולרים? מה יותר מכאיב לה? רק על נקמה חשב במשך כל השנים. הזמן עבר ותקופת המאסר הסתיימה. הוא חזר לבית אביו וחשב כיצד עליו לנהוג וכיצד יבצע את נקמתו. אביו ומכריו ניסו להרגיעו ולחצו עליו שיזנח את רעיון הנקמה וכי הנקמה לא תוביל אותו לשום מקום מלבד ההתדרדרות לעולם שאינו שלו: "תהיה הגיוני, סבלת מספיק ועליך לבנות את הריסות חייך מחדש. האלוהים הוא שינקום לך מהמופקרת הזו. עזוב אותה". הוא שקל את דבריהם ונוכח לדעת שהצדק עמם. זנח את רעיון הנקמה וחשב כיצד להתחיל לבנות את חייו ההרוסים. הגיע למסקנה כי עליו להשלים את לימודיו ולהתמחות במחלות ובניתוחי לב. נסע לארצות-הברית שם עבד באחד מבתי החולים המפורסמים והחל ללמוד לתואר שני ולהתמחות במחלות לב. כך היה למשך חמש שנים בהם קיבל את התואר לרופא ומנתח מומחה למחלות לב. הוא חזר ארצה ובעזרת משפחתו פתח בית חולים פרטי שהתמחה בטיפול וניתוחי-לב. שמו של סמי התפרסם בכל העולם וחולים רבים הגיעו אליו מארצות רחוקות והצליח להציל רבים מהם ממות בטוח. סילביה נשכחה מזיכרונו, או יותר נכון, לא רצה לזכור אותה ואת הימים השחורים שחי עמה. באחד הימים הוזעק בדחיפות לחדר המיון כדי לאבחן מקרה של התקף-לב קשה שדרש את טיפולו המהיר. עמד ליד מיטה שעליה הייתה מונחת אישה מעולפת, עיניה סגורות ודפיקות לבה כמעט ולא נשמעו. היה צורך דחוף להכניסה לחדר הניתוחים מיד כדי לנסות להציל את חייה. עמד נדהם, לבו שלו החסיר כמה פעימות. על המטה שכבה אשתו, אשתו שגרמה לו וסבל רב, אשתו שדרדרה את חייו לשפל המדרגה והובילה אותו לבית-הסוהר ולאבדן צלם אדם. הנה היא מונחת לפניו חסרת אונים, מה עליו לעשות? זו האישה המופקרת וחסרת המצפון שחלם במשך כל שנות מאסרו כיצד ינקום ממנה, איזו שיטה נקמה נגרום לה את הכאב הגדול ביותר. כן, הנה היא מונחת לפניו, כעת יכול הוא לעשות בה כרצונו, יכול הוא לא לנתח אותה ולתת לה למות כפי שמגיע לה וכפי שהתפלל לו. כעת הוא הקובע, ירצה תחיה ולא ירצה תמות. הוא התובע, הוא הקובע והוא המוציא לפועל. יצר הנקמה עדיין היה חזק בלבו, לא יכול היה לסלוח לה על מעולליה, היא שהרסה את חייו, האם לתת לה למות? אך שבועת הרופא גברה על יצר הנקמה שפעם בלבו, ניתק את עצמו מכל הרגשות וחזר להיות הרופא שמחובתו לעשות את הכול כדי להציל ממות את החולה הנתון לחסדיו. הורה להעבירה מיד לחדר הניתוחים ושם עמל, יחד עם רופאים ועוזרים אחרים שעות רבות בניתוח לב פתוח והציל אותה ממות. לאחר הניתוח לא רצה לראותה. את הטיפול בה מסר לרופאים אחרים. כשסילביה התאוששה היא ידעה כי סמי הוא אשר ביצע את הניתוח והציל את חייה. התחננה לראות אותו אך הוא סירב לראותה או לשמוע ממנה. ביום שעזבה את בית החולים התפרצה לחדרו, נשכבה על הרצפה כשהיא מחזיקה ברגיו ומנשקת אשת נעליו ובבכי מר ביקשה שיסלח לה. הוא לא הביט לעברה והורה לאחות ולמזכירה להוציאה מהחדר והיא גורשה בבושת פנים כשהיא בוכה ואומרת: "מדוע לא נתת לי למות? מדוע הצלת אותי? אני רוצה למות ואיני ראויה לחיות, תנו לי למות. כעבור מספר חדשים ראה את כותרות העיתונים שבישרו על לכידת כנופיית זיפני הדולרים הגדולה ביותר שבראשה עמדה לא אחרת מאשר סילביה אשתו שנשלחה לעשר-שנות מאסר. כך נשלם המעגל וכך האלוהים נקם את נקמתו של סמי. (קבוץ יגור 1954)