הבושה והכלימה

הבושה והכלימה

יקירי אחסאן!
מה זו חברה?
מה רוצה החברה?
אל תענה לי!
אני יודעת מה החברה רוצה!
החברה היא קובץ של אנשים הנכנעים לכללים ברורים המקובלים עליהם. כללים נוקשים ובלתי מתפשרים. אינם סובלים ולא יסבלו כל חריגה מהמקובל בחברה בה הם חיים. הם יעשו את הכל וירמסו את הצדק והמוסר בצורה גסה, רק כדי "להיראות, להיות מקובלים בחברה שסמלה הוא להיראות כמקובלים. חוקים אלו למשל, יראו באשה הלבושה בצניעות והעטופה בשמלה המכסה את כל אבריה, מכף רגל ועד ראש כמקובלת. כיוון שהיא מקפידה ליראות כזו, גם אם הם יודעים שמאחורי הלבוש הצנוע מסתתרת אישה סוטה ומופקרת שכל יום היא שוכבת עם גברים זרים ובוגדת בבעלה. אין זה משנה לגבם מספיק שהיא לבושה בצניעות על כן היא מכובדת ומקובלת!! כדי להבין למה אני מתכוונת אתה חייב לשמוע את סיפורי:

התאהבתי כשהייתי בת שבע-עשרה. אהבה עזה והגונה, נקייה כמו אור השמש, לא חרגתי מכללי המוסר. לא התייחדתי עם אהוב נפשי ולא היה בינינו מגע פיזי. אהבה טהורה שדמתה לאהבת ילדים.
הייתי מאוהבת ב"כמאל"!
אהובי היה נוצרי!
ואני מוסלמית!
עובדה זו היתה למכשול גדול לגבינו ולא אפשרה לנו להינשא! נבצר ממנו להמר את דתו לאסלאם כיוון שפעולה כזו היתה ממיטה אסון וכתם על משפחתו. החברה בה הוא חי היתה מנדה אותו ואת אחיו ואחיותיו שלא יוכלו לשאת בני זוג מקרב קהילתם. והגרוע מכל- היתה גורמת למותו של אביו הזקן והחולני.
בני משפחתי ידעו על אהבתי לכמאל ולא ניסו להפריד בינינו. אנו משפחה מאוד מודרנית ומתקדמת שלא הפריע לה שהבת שלהם תתאהב בנוצרי! כעבור מספר חדשים משפחתי החליטה לשדך לי בחור עשיר ממשפחה מכובדת. אדם המעורה בחיי הקהילה ונושא תפקידים ממשלתיים בכירים.
התנגדתי!
התקוממתי!
לא רציתי להתחתן מהבחור שבחרו! התחננתי לאמי:
"אבל אני לא אוהבת את הבחור שבחרתם"
"זה לא חשוב!" אמי ענתה.
"אבל את יודעת שאני אוהבת את כמאל!". אמרתי.
"זה לא חשוב!". היתה התשובה.
נדהמתי!! הרי הם יודעים שאני מאוהבת עד צוואר בכמאל! כיצד הם מעיזים להציע לי להינשא לאדם אחר?
הם ידעו כי לעולם לא אפסיק לאהוב את כמאל וכי אם אנשא לאחר, אבגוד בבעלי, אך דבר זה לא מנע מהם את ההחלטה לממש את השידוך לבחור שבחרו בו. לא עזרו כל תחנוני וכל תירוציי. הכריחו אותי להינשא לבחור.
אתה יודע למה התעקשו?
הם רצו את הבחור שבחרו כיוון שהיה מכובד ובעל שררה, עשיר וממשפחה בעלת מוניטין. לא היה אכפת להם אם אהיה מאושרת או מיוסרת בחיי עמו! האהבה לא ענינה אותם!
התעלמו לרצונותיי ומשאיפותיי!
כל אשר עניין אותם היה הכבוד שייפול בחלקם עקב נישואין אלה.
כל אשר עניין אותם היה ליראות כמקובלים בחברה!
לא היתה לי ברירה ונישאתי לבחור שלא אהבתי!!
במשך כמה חדשים ניסיתי בכל מאודי להיות רעיה טובה ומסורה לבעלי! ניתקתי את קשרי עם אהוב לבי כמאל. עשיתי את כל אשר בקש ממני בהכנעה וללא התנגדות.

אך לא אהבתי את בעלי!
תשוקתי אל כמאל רק גברה.
החלטתי לחדש את הקשר עמו.
נדברתי עם כמאל להיפגש עמי ועם בעלי במועדון השכונתי. נפגשנו. בעלי הכיר את כמאל ולא חשד בדבר אהבתי אליו. התפתחה בין השניים חברות איתנה. נהגנו להיפגש שלושתנו יחד, כל יום. נפגשנו בביתי, בביתו של כמאל, במועדון, ובכל מקום. תמיד יחד. הפכנו להיות שלישיה צמודה שלא נפרדת.
הורי ידעו זאת ושתקו!
חוג מכריי וחבריי ידעו את סוד אהבתי ושתקו!
אנשים ידעו, התלחשו מאחורי גבינו, אך שתקו!
רק בעלי לא ידע!!
רק הוא לא שמע!!
או, אולי ידע ושמע אך העדיף לשתוק?
כולם שתקו כי זה היה מקובל בחברה.
הרמאות העצמית של החברה!
העיקר היה החוק שאמר:
צריך להיראות כמקובל בחברה.
וזה היה מקובל!!
מקובל שאישה נשואה תבגוד בבעלה כל עוד היא עושה זאת בסתר ובצנעה.
מקובל שאישה נשואה נפגשת עם אהובה בנוכחותו של בעלה!!
החברה קבלה אותה כל עוד עשתה רושם של רעיה נאמנה!!
הרי החשוב מכל בחברה שלנו היה הרושם,
הרושם של להיראות כמקובל!!
כל החברים והמכרים,
כל בני המשפחה היו שאולים!
"מה שלומך?
מה שלום בעלך?
ומה שלום כמאל?
זה היה מקובל!
לא חרג מהנורמה המקובלת על החברה!! יכולתי להמשיך את המצב הזה לאורך שנים, אך לא יכולתי להמשיך ולעשות רושם של אישה הגונה הנאמנה לבעלה. לא יכולתי לשלוט בתשוקתי לכמאל. ולהתייחדות עמו. נפגשנו ונהנינו מאהבה אסורה. התשוקה להתייחד עם כמאל לא נתנה לי מנוח. רגשות האשמה מרטו את עצבי ומיררו את חיי. לא יכולתי יותר לשחק את המשחק שהחברה הכתיבה לי!
לעשות רושם!!
להיות מקובלת!! להיראות!!
הרגשתי בושה בכלימה
כשבגדתי בבעלי עם אהובי!
וכשבגדתי באהובי עם בעלי!
התייסרתי כשחבקתי את בעלי
אך הרגשתי שאני שייכת לאהובי!
והתייסרתי כשחבקתי את אהובי
והרגשתי שאני שייכת לבעלי!
הרגשתי שהנשמה שלי מנותקת מגופי
וגופי מנותק מנשמתי!!
נשמתי השואפת לנאמנות ולמסירות
וגופי המחפש פורקן לתאוותיו!
התייסרתי כששפתי בעלי נצמדו לשפתי
ואני מחפשת את שפתי אהובי!
התייסרתי כששפתי אהובי נישקו אותי
ואני חושבת על נשיקותיו של בעלי!
התייסרתי כשבגדתי בשניהם!
לא יכולתי יותר לסבול את המאבק הרצחני שהתחולל בין נשמתי הטהורה לבין גופי הטמא!

החלטתי להתגרש מבעלי!!
לא יכולתי לסבול יותר את בגידותיי!
לא יכולתי לסבול את העובדה שאני בוגדת בבעלי ובאהובי גם יחד!
התגרשתי מבעלי וחייתי על אהובי!
חיכיתי לרגע בו יתאפשר לו להמר את דתו לאסלאם ולשאת אותי לאיישה!
חשבתי שהחברה תקבל את גירושי כעובדה קיימת!
חשבתי שיברכו אותי על כך שלא רציתי להמשיך בבגידות שלי!!
אך לא!!
החברה לא קבלה את גירושיי באהדה!
הם ראו בזאת כהטלת כתם בכל החוקים של החברה!
ראו בזה כבושה וככלימה שאין לקבלה!
כל משפחתי, משפחת בעלי, כל קרובי וחברי עזבו אותי והתרחקו ממני!

ראו בי כנגע רע שיש להתרחק ממנו!!
ראו בי כמצורעת שיש לבודדה ולהרחיקה מהחברה!
ראו בי כסוטה וכנואפת!
ראו בי כחריגה!
נידו והחרימו אותי!
בזתי להם!
ובזתי לחוקים שהקימו!!
בזתי לרושם שעטפו בו את גופם ואת נפשם!!
חייתי עם אהוב נפשי!!
אהבתי אותו ודבקתי בו!
בכל זאת,
מה זו כלימה ומה זו בושה?
זו לא הבגידה ולא המעילה באימון!
זו רק החריגה מנוהלי החברה!
זו העובדה שלא רציתי לעשות רושם של מקובלת!
החברה שקבלה אותי כבוגדת בבעלה וכנואפת
לא קבלה אותי כמאוהבת לבחיר לבה!
ומה היתה התוצאה?
התוצאה היתה שהמשכתי להיות נאמנה לאהבתי!
נאמנה לאהובי!
מאסתי בחברה שמאסה בי!
האם זו בושה או כלימה?
לגבי זה כבוד גדול!!