״ תמשיך הלאה ״ הקדמה + פרק 1 . (נסיון)

מור , קוראים לי מור , עכשיו ?!
החיים שלי לא מושלמים אני חולה במחלה קשה , מחלה של הריאות , כל פעם הנלציה , משאפים .
מחלת ריאות חסימתית .
חברות יש לי אחת שהייתה מהיסודי . מאז לא הלכתי למקיף .
קוראים לי מור בוזגלו , אני בת 16 כיתה י׳ קשה לעכל את זה כשאומרים לך שיש לך עוד 5 שנים לחיות .
אני גרה בבאר שבע .
לפני שלוש שנים התחלתי ללמוד בבית שקיבלתי את הבשורה המרה .
עכשיו החלטתי לחזור ובגדול .
לחיות את מה שנותר הא ?!
אם זה יעניין אותכם שאותי זה לא מעניין .
יש לי עיניים אפורות ושיער שטני .

עומרי לוי – חי את החיים הטובים , סטוציונר , אמ , חתיך , שרירי וכיתה יא .
אני לא מנסה לחכות אף אחד כולם מנסים לחכות אותי , יש לי עיניים ירוקות כובשות מה לעשות ?!

אמא של מור – מורין
אבא של מור – דור .

אבא של עומרי – אורן .

פרק 1 –

נקודת המבט של מור –

התעוררתי מהשעון המעורר .
קמתי לקחתי את עצמי בידיים .
שמתי ג׳ינס בוייפרנד וחולצה בית ספר לבנה ואולסטאר לבנות .
ומשאף .
הלכתי ברגל למקיף אורנים .
הגעתי הרגשתי את העיניים עליי .
כל כך אין לי כוח לחרא הזה .
הלכתי למזכירות .
מה ראיתי ספורט יופי ..
הלכתי למגרש וישבתי בספסל , הסתכלתי איך הבנות מסתכלות עליי , ראיתי את אור וואי התגעגעתי צרחתי לה ״אוררר״ !!!! היא הסתכלה עליי ורצה דפקה ספרינט של החיים .
חיבקתי אותה והיא אותי , היא התחילה לבכות ואמרתי לה ״ די נו חיים שלי ״
היא אמרה ״ סורי התגעגעתי איך את ?״ ״ טוב , וואי ראית איזה מבטים דפקו עלינו ?!״
היא צרחה ״פוסטרים ?! , סובבו את הראש , ״
כולם סובבו חוץ מאיזה אחד שהתחיל לצחוק ..
צעקתי לו ״ מה יש לך תנשום ״
הוא אמר ״ התחבקתם כיאלו לא ראיתם אחת את השנייה מאה שנה ״
אור אמרה ״ זה נכון ימטומטם ״
.
אחרי שהלכתי וחיבקתי אותה מיהרתי לאיזה שיעור , מרוב מהירות התנגשתי באיזה אחד ודפקתי צרחה ״ ימטומטםםםםם אתה לא רואה בן אדם עובר ״
״ מישהי פה בדגל אדום ״ זה אותו אחד שצחק .
״ מישהו פה הולך לחטוף סטירה .. ״
התחלתי להתנשם בכבדות או לא , לא רק לא עכשיו …