״עד שהמוות יפריד בינינו״ פרק 36

כולנו רצנו
צ׳ארלי תפס את לוסי שהייתה מובהלת
והיא הצביע על העץ
צ׳ארלי חיבק אותה וביקש משון להכניס אותה
הלכנו לאיפה שהיא הצביע וראינו גופה ספוגה בדם,קשורה לעץ
״ואינה הכל חוזר…״,אמר צ׳ארלי לחוץ

מנקודת המבט של לוסי

זה היה הדבר הכי נורא שראיתי בחיי
כמה דם,כמה רועה בבאנדם לרצוח ככה מישהו על עסק
נכנסתי אם שון לחדר
״היי…את בסדר?״,שאל
״זה נורא…״,מלמלתי
״עכשיו את צריכה להבין נגד מי אנחנו לוסי״,ישב לידי ואמר
״למה?…מה זה יעזור כל הדברים האלה?״,שאלתי
״אני לא יודע…די,תנוחי ותשכחי מהכל״,אמר
נשכבתי על המיטה
״את רוצה שאני הקרא לליאם?״,שאל ומיד הרגשתי עוד יותר רע
״לא!״,מיהרתי להגיד
״קרה ביניכם משהו?״,שאל והסתכל במבט מופתע
״הוא עבד בישביל אבא…״,אמרתי והייתי מופתעת שבכלל לא היה לו מבט מופתע
״אתה…אתה ידעת?״,שאלתי
״יד…ידעתי אבל..״,התחיל לומר
״למה לא סיפרת לי?…גם אתה שיקרת לי״,התעצבנתי
״לוסי זה היה לטובתך…אם רק ידעת שליאם עובד בישביל אבא זה לא היה ממשיך כמו שצריך״,אמר
״אני לא רוצה לשמוע אותך…תעזוב אותי גם אתה שקרת לי״,הסתובבתי לצד השני של המיטה ואמרתי בקול מותש
הוא יצא מהחדר בלי לומר עוד מילה

מנקודת המבט של ליאם

הייתי עם מייקל בחדר עד ששמעתי דפיקה
ברגע שפתחתי הרגשתי כאב בפרצוף
שון החטיף לי אגרוף
״ואו…להירגע״,אמר מייקל
״אני מצטער…״,שון אמר
״זה בסדר…זה מגיע לי״,אמרתי
ניקיתי את הדם שהיה אל אפי,בלי להגיב,ידעתי את הסיבה לאגרוף הזה,וזה הגיע לי
״אני הולך להביא לך קרח…ובלי מכות שוב״,אמר מייקל ויצא
״דברת איתה?״,שאלתי וישבתי על מיטתי
״כן…היא ממש שבורה ליאם״,אמר בעצב וישב מולי
״תעזור לי…אני כל כך מצטער״,הורדתי את ראשי
״אתה חייב לה הסברים,אבל כמו שאני מכיר לוסי הבנאדם הכי עקשן שאני מכיר״,אמר בחיוך קטן
״אני לא יודע מה לעשות…היא לא תרצה לשמע אותי״,אמרתי
״אני מכיר את אחותי…היא תמיד יודעת לסלוח,היא אוהבת אותך אתה תראה שזה לא יחזיק״,אמר
״אני מקווה״,התנשפתי וחשבתי

מנקודת המבט של לוסי

עבר שבוע ועדיין לא דיברתי לא עם ליאם ולא עם שון
״אבא…מתי כל זה יגמר?״,שאלתי כשעברתי ערוצים בטלוויזיה
״אני לא יודע לוסי…״,אמר ונעשן על הספה
״אני מתגעגעת לחברים שלי…״,אמרתי וכיביתי את הטלוויזיה
״את תפגשי אותם…צריך סבלנות״,אמר
״אני יוצאת לסיבוב קטן…״,אמרתי וקמתי
ישבתי על המדרגות של הכניסה,והתחיל לרדת גשם
״לוסי?״,שמעתי קול והסתובבתי ראיתי את מייקל
״היי״,אמרתי בקול חלש
״אני מפריע לך?״,שאל
״לא..״,שמתי את ראשי על ידי שהיו על ברכי
הוא ישב לידי והיה דקה של שקט
״לוסי את…חייבת להבין את ליאם..שמעי ליפני שתגידי משהו תני לי לדבר״,התחיל לומר
בהתחלה לא רציתי לשמוע אבל ויתרתי
״אני מכיר את ליאם מהילדות…בחיים לא ראיתי אותו מאושר כל כך איתך,ליפני שהוא הכיר אותך הוא היה מישהו מסובך,החיים שלו היו קשים,ביום שהמשפחה שלו נרצחה הוא היה בודד ןשקט,הוא רק רצה להתנקם בזה שרצח את המשפחה שלו,אבא שלך הציל אותו ואותי והתחלנו לעבוד בישבילו
בהתחלה כשאבא שלך אמר לליאם שהוא צריך להיות השומר הראש שלך הוא ממש התעצבן,הוא חשב שאת כמו כל הבנות אבל הוא טעה…הוא הבין את זה שאת מיוחדת,הוא התאהב בך,בחיים שלי לא ראיתי אותו כל כך מאושר,את חייבת להבין את זה שהוא בסך הכל עשה את העבודה שלו,וזה היה רק לטובתך שהוא שמר על זה בסוד״,אמר
הקשבתי לסיפור של ליאם וכאב לי…אני מתגעגעת אליו אבל זה קשה…הוא שיקר לי
״תודה שהקשבת״,אמר מייקל בחיוך קטן וקם
נישארתי במקומי מחבקת את ברכי וחושבת…

עבר עוד שבוע שעדיין לא הייתי מסוגלת לדבר איתו
ראיתי אותו בקצה הרחוב לבד עם בקבוק וודקה
חשבתי כמה פעמים אם ללכת אליו אבל מצאתי את עצמי מתקרבת אליו
״היי…״,אמרתי והוא הסתובב הוא היה מופתע שאחרי שבועים אני מדברת איתו
״לוסי?״,קם והניח את הבקבוק
״הסתבכת במשהו?״,שאלתי
״לא…אני רק משתכר ומקלל את עצמי על שאבדתי את הדבר הכי חשוב״,אמר והוריד את ראשו
״ליא…ליאם…״,התחלתי לומר
״לא…את צודקת הייתי מגעיל,שיקרתי לך ואני מבין את זה שאת לא תרצי שניהיה בקשר״,אמר
התקרבתי אליו ונישקתי אותו בקלות
הוא הסתכל אלי עוד יותר מופתע
״אני…מצטערת על שהייתי ככה״,אמרתי
״לא..אין לך על מה להצטער,אני זה ששיקרתי לך,את סולחת לי?״,שאל בחיוך
הנהנתי בחיוך וקצת בדמעות וחיבקתי אותו
״אני אוהב אותך…״,לחש לי
״אני אוהבת אותך…״,ידי סביב צווארו וחייכתי
התנשקנו עד שהרגשנו טיפה נופלת בין ראשנו
והתחיל לרדת גשם,שמיד הפך למבול
חייכתי לליאם כמו שהוא חייך אלי,הוא הוריד את הג׳קט שלו ושם אלי
התנשקנו עוד ולא התיחסנו לכלום…