״עד שהמוות יפריד בינינו״ פרק 14

״לוסי…עם את לא רוצה לוותר על החלום שלך כדי שתאכלי…זה בסך הכל תפקיד טיפשי את תיראי שאת עוד תהיי גדולה״,אמר שון
״אתה…לא מבין כלום״,עניתי בקול חלש ועייף גבי מסובב אליו
״אולי דיי כבר..תאכלי משהו,לא אכלת כבר שלוש ימים״,אמר
״אני לא רעבה״,אמרתי עיני כמעט נסגרו
שמעתי דפיקה ולא הסתובבתי כדי לראות מי זה
״תטפל בה״,אמר שון והוא יצא,הסתובבתי קצת וראיתי את ליאם
״היי..״,אמר בחיוך קטן
״היי גם לך״,אמרתי
״עדיין בצום שלך?״,שאל
״כנראה..״,עניתי
״נו לוסי זה תפקיד טיפשי…את עוד תהיי גדולה״,אמר וישב לידי
לא עניתי לא היה לי כוח להתווכח איתו שוב
״ו…כנראה דוחים את ההצגה לשבוע הבאה…המורה נפל באמצע חזרה״,אמר
״מה באמת?״,שאלתי
״כן״,אמר בחיוך
״יופי לכם״,עניתי בסוף
״את יודעת,שעם את תטפלי בעצמך את תוכלי לחזור,ג׳ק (המורה) כבר לא יכול לסבול את קלייר״,צחק
״אך הוא בנתיים?״,שאלתי בחיוך קטן
״הוא שבר את הרגל אבל הכל בסדר,טוב גברת קטנה עכשיו את מוכנה לאכול״,אמר בחיוך וקרב תמגש עם האוכל
״אני צריכה ללכת לשטוף תעצמי קצת״,אמרתי והורדתי תשמיכה מימני,ירדתי לאט ממיטתי ומיד תקף אותי סחרחורת ואבדתי את השיווי המשקל,ליאם מיהר לתפוס אותי ומצאתי תעצמי קרובה אליו ומוחזקת בידיו
״את בסדר?״,שאל בדאגה
״כ..כן״,עניתי
סידרתי תעצמי והלכתי לאט

עברו ימים…טיפלתי בעצמי,והרג אותי לראות את ליאם עם הבלונדינית הדפוקה שלו
שוב פעם התחלתי לריב איתו,הוצאתי קצת קטע של קינא אליו,ועכשיו אנחנו מתעלמים אחד מהשני,סאם וג׳ס ביחד,חזרתי לתפקיד שלי אחרי שקלייר שכחה את הכל והרסה הכל
כולם תמיד ראו אך אני וליאם ההינו מחוברים ועכשיו זה נהרס
ואז היום הזה…

״לוסי ליאם גשו אלי בבקשה״,אמרה המדריכה,יצאתי מהכיתה וישבתי על הרצפה,לא שמתי לב שליאם היה גם בחוץ והיה לבד
הלכנו אחרי המדריכה,בשקט
״קדימה…תכנסו לכאן ותסדרו,זה יהיה העונש שלכם ״,אמרה ונכנסנו לחדר ציוד מבולגן
ההינו צריכים לנקות
אחרי שעה שניקינו מהר,לא שמנו לב בכלל שהדלת סגורה
״אני סיימתי״,אמרתי בעצבנות וזרקתי את הסמרטוט,התקרבתי לדלת והיא הייתה נעולה
״מה יש?״,שאל והסתכל אלי
״נעלו אותנו״,אמרתי בעצבנות
״אולי את בסך הכל לא יודעת לפתוח דלת״,אמר ודחף אותי בקטנה,פותח את הדלת
״לא ואתה סופרמן״,אמרתי בעצבנות
״אולי תפסיקי עם הפוזות שלך״,אמר בעצבנות
״אוליי תמשיך בחיים הדפוקים שלך״,אמרתי
״את כזאת סנובית״,אמר וזרק את המטאטא
״ואתה מפגר״,אמרתי
״אני הכי חכם מבינינו״,קרץ לי
״ואויי אל תתחיל לשגע אותי טיפש״,אמרתי וחיפשתי משהו שיפתח את הדלת
טיפסתי על השולחן כדי להגיע מעל המדף,משכתי בקרטון והחלקתי,נפלתי ישר בתוך זרועתיו של ליאם
הסתכלתי עליו קצת מובהלת מהנפילה,והוא אחז בי עדיין,המבטים שלנו ההיו תקועים
ולפתע מצאתי את עצמי מתנשקת איתו