״עד שהמוות יפריד בינינו״ פרק 11

״לוסי…״,דני התחיל לומר
״אני לא רוצה לדבר אתך״,אמרתי והמשכתי בדרכי
״חכי דקה…״,תפס את ידי וסיבב אותי אליו
״דני די כבר….הגזמת אתמול,לא חשבתי שבכלל תגיע למצב הזה״,אמרתי בפרצוף נגעל
״אני מצטער…״,התחיל לומר עד שליאם בא
״לא מספיק קיבלת מכות אתמול?״,שאל ליאם
דני שיחרר לי תיד וחייך
״כן…מענין מה אמא שלך תגיד על זה״,אמר דני ממשיך לחייך
״כן מה תיהיה התגובה שלה אחרי שכמעט אנסת מישהי״,אמר ליאם
״מענין למי היא תאמין יותר…למיליונר עם אבא שרק עם אצבע אחת הוא יכול לסגור תפנימיה המסריחה הזאת או לעבריין שיצא ליפני חודשים ממוסד לעברינים״,ליאם התעצבן והצמיד אותו לקיר הוא תפס את החולצה שלו והתכונן לתת לדני אגרוף
״ליאם די״,אמרתי בזמן ששמתי לב שכולם מסתכלים
ליאם עדיין נישאר עם היד מתכון בכל רגע לתת לדני אגרוף אבל לבסוף הוא בעט בקיר ועזב את דני,דני צחק,וליאם הלך משם בעצבנות
אחרי כמה שניות הלכתי אחרי ליאם
״ליאם חכה״,אמרתי
״לוסי את חייבת ללכת לספר הכל לאמא שלי שיעיפו את הבן כלב הזה״,אמר ליאם בעצבנות
״אני…אני לא יכולה״,אמרתי
״תגידי את טיפשה?….תחשבי על זה,הוא מסוגל לאנוס מלה בנות את חייבת לדבר על זה״,אמר עצבני יותר
״לא…״,הורדתי את ראשי
״בגלל הפה המסריח שלו הוא יכול לבכות לאבא שלו,מה שזה יעשה שיסגרו את הפנימיה,יעשו בעיות לאמא שלי ו….״,הוא אמר ואז עצר
״ואז מה?״,שאלתי
״כלום…הפנימיה תסגר…את לא מבינה שזה כל החיים של אמא שלי כאן…רק עם נעשה דבר קטן אחד כדי שכולם יראו שהוא לא כזה מושלם ״,אמר
״ליאם….תן לי לחשוב זה…״,עצרתי לא ידעתי מה בידיוק עוצר אותי
״אין לך מה לפחד…כולם היו איתך״,אמר והתקרב אלי

״מממ שמענו מה קרה בין דני לליאם…נו היה מכות?״,שאלה ג׳ו בחיוך
״לא…״,עניתי ביבוש
״לוסי נו מה נסגר איתך?״,שאלה ג׳ס וישבה לידי
״סתם…אני..חייבת ללכת לנשום אוויר״,אמרתי וקמתי
״אני באה איתך״,אמרה ג׳ס ויצאנו
היה שקט ג׳ס לא הייתה מסוגלת כל כך לדבר…הראש שלי היה מפוצץ במחשבות,על מה שהיה עם דני…על מה שיכול לקרות עם אני לא מתלוננת על דני ו…אל ליאם..אני אוהבת אותו
״נו..מה קורה בינך לבין ליאם?״,התחילה ג׳ס שיחה
״הממ…הוא חמוד״,חייכתי לעצמי
״רק חמוד?״,שאלה בחיוך
לפתע שמענו צחוק של בחורה ובחור כשהרמתי את ראשי ראיתי את ליאם מתנשק עם איזה בלונדינית
הייתי צריכה להבין….בחור כזה לא בישבילי…אין דבר כזה
״אה…נחזור לחדר?״,שאלה ג׳ס כשראתה אץ ליאם
הנהנתי בעצב והלכנו…