תקראי לי כבר

רק תגידי,רק.. תזעקי לכיווני ואבוא,כשקראת באתי.
אבל מתישהו פשוט הפסקת לקרוא,חיכיתי לך
השניות הפכו לחודשים בעניין של דקות,כנראה שהזמן טס כשנהנים מבדידות,
באתי אליך מרוסק,אספת את החתיכות חיברת עם דבק,וחיבקת אותי הרגשתי מסומם לידך.
היית בדיוק מה שהייתי צריך סוף סוף הקולות הפסיקו לצעוק בראש,הסערות פסקו והעננים התפוגגו וסוף סוף הרגשתי חופשי, חופשי מכל הבעיות והדמעות.
אבל שום דבר טוב לא מחזיק לנצח,הורדתי את הכיסוי שהיה על עיני
רק כדי שתוכלי לנקר אותם.
עכשיו מי יתקן את כל זה?

https://www.facebook.com/AprilsBench/