תן לי רק אותך.

תן לי רק אותך,
זה כל מה שאני מבקשת.
והכל נכון.
אתה כנראה לא מתאים לי בכלל,
משום בחינה,
אנחנו לא באותו הראש,
אנחנו לא מחזיקים באותן הדעות.
אנו חולקים אחד על השני כמעט בכל תחום,
הויכוחים שלנו הם על הדברים הקטנים ביותר שיש.
וכמובן יש את בעיית הזמן.
התזמון.
אתה לא מוכן לזה.
ואני יודעת שאתה מייחל שהיית, וגם אני.
ויכולהיות שאם היית מוכן הכל היה אחרת,
רוב חילוקי הדעות היו נעלמים.
אבל זה לא כך.
והדבר המתסכל ביותר שיש הוא,
שאני לא יכולה לעשות דבר בנידון.
אני לא מסוגלת לגרום לך להיכנס למשהו שאינך מוכן אליו.
אני לא אהיה זו שתהרוס לך את כל החלומות והתכניות.
למרות שבשבילי- אתה החלום ואתה התכנית.
ולמרות שאתה לא נותן לי את אותן התחושות כמו שהוא נתן לי,
כי אתזה אף אחד לא יוכל לתת לי,
ולמרות שעדיין יש הרבה דברים שאני לא מסוגלת או מצליחה לחלוק איתך,
אני אוהבת אותך.
והאהבה הזאת מכילה את כל כולי.
היא בוערת בתוכי,
לא נותנת לי מנוח.
אני כלכך אוהבת אותך שזה כואב,
אני מתה שזה יצא החוצה,
לצעוק לעולם שאתה שלי ורק שלי ושאף אחד לא יקח לי אותך.
אבל אני לא יכולה.
ויש הרבה שלא יבינו מה אני מוצאת בך,
למה אני מעבירה את עצמי במסכת הייסורים הזו,
כשברור שאתה לא מתאים לי ושלא יכול לצאת מזה כלום בסופו של דבר.
לפחות לא עכשיו.
והאמת? גם לי אין הסבר לזה.
כל מה שאני יודעת הוא שאני אוהבת אותך.
והמחשבה על כך שאתה לא לידי גורמת לי לבכות עד עמקי נשמתי.
אני רק רוצה אותך לידי,
לא מסוגלת לנשום בלעדיך.
אתה הדבר הכי מתוק שיש ואני כלכך אוהבת אותך.
וכואב לי כלכך שאתה אינך כאן איתי.