תן לי לעשות את זה…תן לי למות מוות מתוק ומציל…

הולכת אל עבר הצוק…
לילה,והכל חשוך.
רואים את הכוכבים.
אני הולכת לאט לאט…
הלילה מהפנט.כמו שהעיניים שלך היו.
אהובי,אני מצטערת.
החיים קשים לי מדי.
אל תרוץ אחריי.
אני אהיה מאושרת.אתה הרי תמיד אומר לי שאתה רוצה שאני אהיה מאושרת.
אני אהיה מאושרת כשהחיים לא יהיו בי.
כשאני לא אנשום ובאותו זמן גם לא אשמע איך מטיחים בי את המילים הקשות.
בבקשה,תשחרר אותי מהסבל…
אבל אין בך די כוח.אז זה מה שהחלטתי.
אני מרשה לך להמשיך הלאה,ואפילו לא לנסות לזכור אותי.
אני סתם עוד אחת שרוצה צומי.
אני מרשה.
ואני יודעת שאולי לא באמת אהבת אותי.
אני יודעת שהעקתי עליך.
אז למה צעקת עליי?
אני בן אדם מעיק שאף אחד לא רוצה בחיים שלו.
תשחרר אותי…בבקשה…
אני עדיין מתקדמת לעבר הצוק…
כבר עליו.רק עוד כמה צעדים ואני בקצהו.
עוד קצת האושר שלי יבוא.
דמעות זולגות מעיניי.
אין לי אף אחד בחיים.אף אחד לא צריך אותי.
כולם מוצלחים ויפים ממני.
האופי שלי מחורבן ואף פעם לא הייתה לי זוגיות ארוכה.
אפילו אתה ואני מעט זמן יחד עד עכשיו.
והספקתי כבר להוציא אותך מדעתך..
מספיק בשביל שלא תאהב אותי ותתחיל לשנוא אותי.
ובאמת שאהבתי אותך…אבל אני כל כך מטומטמת.
הדמעות שלי ממשיכות לזלוג.
והנה אני,עומדת על הצוק.
הים השחור והכהה פרוס מולי.מעניין אם אטבע בו,הוא ישחרר אותי.
כי אתה לא יכול לעשות את זה.
אז אולי הים.
אם אני לא יכולה לשוט דרכו למקום שבו אין אף אחד מהשופטים בחיים שלי,אז לפחות שיטביע אותי כדי שהשופטים יותר לא יראו אותי.
בבקשה…אני מתחננת.
עוד 3…2…1…
קפצתי קפיצה גבוהה.
שאני אפול יותר לאט למטה.
הרגשתי שאני מתחילה לרחף.
נחתתי.אבל לא על סלע או במים.
ידיים חזקות אחזו בי.
הם הצמידו אותי לחיקך.
"לא!!!תזרוק אותי לשם!!!"
צעקתי אליך.
"אל תציל אותי!!!"
התחלתי לסחוט מעצמי את כל הדמעות.
אחזת בי כל כך חזק,שלא יכולתי להשתחרר.
"בבקשה!!!" צרחתי את כל נשמתי.
אתה מניח אותי על הקרקע ואתה מתייצב מולי.
גבוה ושרירי.
"אתה שונא אותי.אני מרשה לך לדחוף אותי עכשיו למטה".
אתה רק הבטת בי.מבט כואב.
מבט שראיתי כל חיי מהוריי.מבט של:"עוד פעם נכשלת?"
"אני לא שונא אותך…"
"אמרת את זה היום…אף אחד לא רוצה אותי בחיים שלו.אני מתחננת,תסיים את החיים שלי.אתה ואף אחד בעולם הזה לא זקוק לי.אף פעם לא היו זקוקים לי…"
הנחת את אצבעתך על שפתיי.
בעדינות.
"היית האהבה הראשונה שלי…
אפילו שאנחנו רק שבועיים ביחד,אני אוהב אותך.תמיד אהבתי.כשזכיתי בך הייתי האדם המאושר בעולם.את מיוחדת.
לא צריך להיות זקוק להמון אנשים.מספיק להיות זקוק למישהו אחד ויחיד…"
הצמדת את שפתיך לשלי.
פתחתי את פי ואתה את שלך.הרגשתי את לשונך.הרגשתי אותך.אתה זקוק לתשוקה.
ואני זקוקה לך.
הרמת אותי כמקודם והלכת ככה עד שהגענו לביתי…
במסדרון הקומה לא החזקתי את עצמי ונישקתי אותך ככה עוד פעם.
לא התנגדת…
לעזאזל,אל תפסיק לאהוב אותי אף פעם.