תזכרי אותי טוב יותר

"את תתגעגעי אליי כשלא אהיה כאן בשבילך" הוא אומר, לוקח את מעילו ויוצא מחדרי.
הגשם מכה על חלוני ודמעותי מרטיבות את לחיי.
מה עשיתי?
גרמתי לגבר היחיד שבאמת אהב אותי לעזוב, כמו תמיד, לא חשבתי שזה אמיתי.פיקפקתי בו ובעצמי.
אני לא זוכרת בדיוק על מה רבנו הפעם.הייתי שיכורה וגם הוא לא היה הכי צלול.
היו צעקות, דמעות, דחיפות.
הוא הרים עלי ידיים, אני חושבת.
הוא היה פראי, כמעט מפחיד.
אני לא זוכרת הרבה, בעיקר בכי ולמחורת בבוקר ראשי פעם ועל זרועותיי היו סימנים כחולים.ידעתי שמשהו לא בסדר, תמיד הוא היה עדין כל כך ורגיש.
אני מכירה אותו בערך ממתי שאני מכירה את עצמי, מתמיד.ואף פעם לא חשבנו שיקרה בינינו משהו אבל קרה משהו, והמשהו הזה היה מושלם.עד הפעם האחרונה שהתראנו.
"הבן זונה הזה" אומרת מיקה חברתי הטובה כשאני מספרת לה על המריבה "הוא ישלם על זה".
"זה בסדר." אני מנסה להרגיע אותה.
"לא, זה לא בסדר.אני אהרוג אותו.זהו הוא מת." היא עצבנית עכשיו.
זה מה שאהבתי בא, שתמיד היא הייתה לצידי, שגם עשהכל התפרק לי בין הידיים היא תמכה בי.
אז הלכנו למשטרה והגשנו תלונה, הם אמרו שהם יחפשו אותו ושהכל יהיה בסדר,לא אאמנתי.
אחרי חודש וקצת התקשרו מהמשטרה, הם מצאו אותו במבטיה בחדר של מלון באילת, ללא רוח חיים.
הם אמרו שהוא אשאיר לי מכתב.

"אהובה שלי,
אני כל כך מתבייש בעצמי, אין ספק שמגיע לך
יותר ממני, הייתי לוזר, התנהגתי כמו שמוק.
ואני מצטער על זה, מעומקי ליבי.אבדתי שליטה.
את יודעת כמה את יקרה לי וכמה שאני אוהב אותך.
תבטיחי לי שתזכרי אותי טוב יותר ממה שהייתי בפגישה האחרונה.
שוב סליחה."