תאי

אני עוד זוכר את הפעם הראשונה שנפגשנו,אי שם בחטיבה.
אני הייתי אחד מהילדים האלה שעוד נעלו סנדלים עם רצועות ושלא זזו מטר מההורים בלי רשות.
תמיד פחדתי לדבר מול כול הכיתה ואף פעם לא הצבעתי בשיעור.
אתה היית ההפך הגמור,תמיד נעלת נעלי ספורט,אפילו בקיץ ואף פעם לא פחדת לעמוד מול כול הכיתה ולדבר.
כשהיה לך משהו לומר היית אומר אותו בקולי קולות מבלי לחשוב יותר מדי על מה שאחרים יגידו.
אני זוכר איך כולם עוד צחקו בהתחלה מהשם שלך.
השם שלך די מוזר אם לומר את האמת, אמרתי לך את זה גם אחרי שכבר הכרנו.
לאט לאט הצחוק המתגלגל שלהם התחלף במבט מעריץ.
כולם רצו להיות לידך.
הבנים רצו להיות לידך בעיקר כי הבנות היו לידך והבנות נצמדו אלייך כי הן חשבו שאתה חתיך.
אתה אף פעם לא חיפשת את קרבתם,
היית בעולם משלך,עולם שבו לא היה קיים אף אחד חוץ ממך.
גם אני חשבתי ככה,עד שדיברת איתי באותו יום.
חשבתי שאתה הולך להרביץ לי אבל בסך הכול רצית לדעת אם אני יכול לעזור לך בשיעורים.
בקושי יכלתי לענות לך,איזה טיפש הייתי. פחדתי אפילו מהצל של עצמי.
שאלת איך קוראים לי,איפה אני גר ואם אפשר לעשות שיעורים ביחד.
עניתי שקוראים לי אור,שאני גר ברחוב הדקל ושכן,אפשר לעשות שיעורים יחד.
לאט לאט הפכנו חברים, אני החלפתי את הסנדלים בנעלי ספורט, אתה נשארת אותו הדבר עם החיוך הבוטח והעיניים הבורקות.
עברנו כול כך הרבה דברים יחד,עלינו יחד לתיכון,כמה ששנאתי אותו ככה אתה אהבת אותו.
אהבת את התיכון כי הבנות נמרחו עלייך,תמיד אמרת שזה מעצבן אותך אבל אף פעם לא ניסית לגרום להן להפסיק.
המשכנו יחד גם בצבא.
היה לי קשה,לך לא.
כול הזמן התבכיינתי על זה שאנחנו בקושי יוצאים הביתה.
התלוננתי על עוד מיליון ואחד דברים ואתה רק צחקת עליי ועודדת אותי להמשיך הלאה,אז המשכתי.
המשכתי כי לא רציתי לאבד אותך.
רציתי להיות איתך.
ידעתי שאם לא נעבור את הצבא יחד יכול להיות שאף פעם כבר לא נהיה כמו קודם אז עברתי את זה כמו גדול,בזכותך.
ובהשבעה שלנו,זה הרגיש כול כך טוב כשחייכת אליי.
אני לא אשכח אף פעם את החיוך הזה שהיה לך על הפנים,איך שחיבקת אותי אחר כך ואמרת לכולם שאתה גאה בי.
אני חושב שאז זה היכה בי.
כבר חייכת אליי בעבר, אבל משום מה באותו הרגע זה הרגיש אחרת, עבר בי גל חמים ושטף אותי ויכולתי להרגיש את הלחיים שלי מאדימות.
החיבוק שלך הרגיש לי אחרת באותו היום.
התחלת לצאת עם בחורות.
תמיד שאלת איך זה שעוד אין לי חברה ואני אמרתי שעוד לא התגברתי על האהבה הראשונה שלי.
אמרת שאני רומנטיקן ואני רק צחקתי.
פעם היה לנו טוב,רק שנינו.
עכשיו אתה מתחתן ואני הולך להישאר לבד.
אתה אומר שהכול ישאר כמו שהיה אבל אני יודע שהיא לא אוהבת אותי.
לא כמו שאתה אוהב אותי.
אז בשבילך,אני אעמיד פנים שלא כואב לי,כי אני באמת רוצה שתהיה מאושר.
אני אחייך אל כולם ואתנהג כמו ששושבין צריך להתנהג.
אני ארקוד איתך ואצטלם איתך,העיקר שתהיה מאושר.
אני לא יודע איך להיות בלעדייך אבל
תבטיח לי שתהיה מאושר,זה יעשה את הכול הרבה יותר קל בשבילי.
אם תהיה מאושר לא תהיה לי ברירה אלא לשחרר,אז תהיה מאושר,בבקשה.
תהיה מאושר בשביל שאני אשחרר אותך.