שתי פגישות

שתי פגישות זה כל מה שמספיק להם בשביל להבין שזה לא מתאים להם.
שהם לא מחפשים קשר רציני, או שאני לא מושכת במיוחד או אלוהים יודע מה.
שתי פגישות בהן הם ממלאים את ליבי בהבטחות, ובין הפגישה הראשונה לשנייה, מדברים אליי כאילו אני היחידה בחייהם, כאילו אין עוד מישהו כמוני.
הפגישה הראשונה היא קצת מביכה- פגישה בין שני אנשים שלא מכירים באמת. הוא עסוק בלבחון אותי ואני עסוקה בלבחון אותו. הפגישה נחתמת בנשיקה, עם הבטחה לאחת הבאה.
הפגישה השנייה היא כבר יותר נוחה. נפגשים ומתחילים לדבר כאילו מעולם לא הפסקנו. היא גם יותר פיזית- מרגישים יותר בנוח לגעת האחד בשני ולדבר על נושאים יותר אינטימיים.
ואחרי כמה ימים מהפגישה השנייה, כאן זה נגמר. הם נעלמים פתאום. ואת לא מבינה למה. חשבת שהכל הלך כל כך טוב כי את מצידך נהנית משתי הפגישות ומהדיבורים שביניהן. ואת כבר התחלת לקחת את ההבטחות שלהם ברצינות.
וכל פעם מחדש את יושבת עם עצמך, וחושבת:
למה זה מגיע לי? למה אני צריכה להיות תלויה באוויר? למה אני לא יכולה להיות נאהבת?
ולמה, לעזאזל, אני לא מחזיקה אצלם יותר משתי פגישות?