שני עננים בשמיים

חומה.
זה כל מה שנשאר בינינו.
מסתכלת עליך, מרגישה ריקה.
מוזר לחשוב שפעם רק חיכיתי לנשיקה ממך.
נשיקה.
זה מה שאני כבר לא מצפה לקבל ממך.
אתה מחזיר לי מבט, אדיש כמו תמיד.
מוזר לחשוב שפעם הסתכלת עלי באהבה, בחום.
אנשים משתנים.
האהבה שלנו נשרה, בנינו רק חומה אחת.
גדולה, אדישה, סגורה.
לפעמים אני חושבת שהכול יכל להיות אחרת.
ואני יודעת שאי אפשר כבר לתקן.
אני מסתכלת בך דרך החלון,
ויודעת שבלעדיך אני כלום.
ושאיתך אני לא מרגישה אהובה, שלמה.
אתה רחוק ממני, רחוק מדי.
אבל זה לא מה שגרם לנו להיפרד.
מצידי מעולם לא היינו חברים.
היינו רק שני עננים שהתנגשו בטעות,
ויצרו ברק אחד גדול שעשה אסון רב.