שנינו צריכים להתעורר

הצעתי אותי ולא רצית, הצעתי לך את הגוף שלי, אמרת שאתה רוצה, שהכימיה טובה, שזה יעבוד. אשכרה הבאתי לך אותי על מגש של כסף. רק היית צריך לקחת, או להתעורר במקרה שלך. לקח לי יותר מידי זמן להבין שאני מאוהבת בך ועכשיו יקח לי אפילו יותר כדי להפנים שאתה אידיוט, מתעתע, חסר כבוד לכל, חסר כבוד אלי. להפנים שמגיע לי טוב יותר, מישהו שיעריך אותי ולנסות לשכוח אותך. לאט לאט, להאמין שהזמן יעשה את שלו ובינתיים לצאת עם בנות, לספר לעולם שמימשתי את האמרה "נמאס לי מבנים" אבל בפנים אני בעולם אחר בו אני צריכה שיחבקו אותי, שיעשו איתי אהבה אבל אני אכנה את זה "זיון" רק כי המילה הרבה יותר סקסית. שידברו איתי על NBA ומונדיאל, בלי שאבין שום מושג או מי נגד מי. אני צריכה מישהו דפוק ומשוגע, כמעט ברמה שלך, שינשק טוב… כמעט ברמה שלך. שיקרא לי בייב ברגע של חולשה, שינגב לי את הדמעות דרך שיחה בהודעות. שיהיה אתה, אבל אתה אפס מאופס. וקיבינימט שוב כתבתי קטע על אהבה נכזבת, שוב ניסיתי להוציא עלייך את העצבים במילים אך שוב נתקפת פחד מלשלוח, את הסיפור בינינו לא רוצה לפתוח. זו אגדה שנגמרת רע, מציאות כך קוראים לה. ולי נמאס מהאשליה שאולי תתעורר ותבין מה היה לך בידיים תרתי משמע, שאולי תתקשר, תגיד שהיית אידיוט ודביל ושמוק וזין וחרא, תוכל להוסיף עוד מילים בסגנון ואז תציע שנלך לסרט, אשתוק לרגע בתדהמה, ויודע מה… לא אענה בחיוב כי הרכבת כבר עברה. סעמק. מותר שיהיה לי קצת אגו וגם אם הרכבת שלי עוד לא מצאה לה תחנה, להסתובב זה לא בהכרח דבר רע. ושוב נהייתי קלישאה…
.11.7