שנינו זרים .
ואתה כבר הפכת לזר,
שנינו זרים.
האהבה שפעם איחדה בינינו
היום כבר איננה
ואני, מה אעשה בלעדייך
היכן אשים את ראשי
כשדמעות זולגות
כשהעצב מר ואכזר
ועם מי, עם מי אחלוק שמחתי
הפכת לזר ,
מישהו שהיה העולם כולו בשבילי
מישהו שפעם אהב אותי ככה
ככה כשלא ציפיתי
ככה כשחשבתי שחיי נהרסו
שהכול התרסק,
שאני התרסקתי.
מישהו כמוך, שבא מהחושך
והצליח להרים אותי
ומשם, אני הצלחתי לצעוק
כמה שכאב לי
כמה שרציתי לשכוח ולהיעלם.
וככה אהבת אותי
אהבה שהצליחה לרפות
אותי . מהכול.
הכול.
ושנינו זרים.
אך גם אם שכחת אותי ,
באמצע הדרך
בזיכרוני תמיד תישאר אותו אדם
שהציל אותי עם אהבתו
הציל אותי מנפילה אחת שהובילה
למליון נפילות .
אני אזכור
אך בסופו של היום
שנינו זרים .
זרים.
תגובות (2)
אני כל כך מזדהה. הקטע נפלא, את כותבת מדהים. ואני רוצה להציע פיסה של נחמה אבל יודעת שלהגיד "הזמן ירפא" לא ממש עוזר כי חוויתי על בשרי אהבה כזו וגם עכשיו, אחרי כמעט שנתיים, אני עוד כואבת כשאני נזכרת בו.
אני רק יכולה לומר שיש לך כישרון ושכדאי שתתמקדי בו, כי יש בך את הפוטנציאל להיהפך לסופרת דגולה. ודבר שני, מגיע לך טוב יותר. ואני בטוחה שיום אחד, את תמצאי אותו.
נעמה תודה רבה על התגובה . וכן .. הזמן ירפא כולם אומרים אבל זה לא ממש עוזר .. גם אני חשבתי שהזמן ירפא אבל לא … ככל שעובר הזמן זה נהיה יותר קשה במיוחד כשהוא היה האדם היחיד שתמיד גרם לי לחייך ..
ואני כלכך מקווה שאת תמשיכי הלאה וכשתיזכרי בו זה יהיה כזיכרון מתוק ..
ותודה רבה , המילים שלך מאוד מחממות את הלב את נשמה אמיתית ואני מאחלת לך רק טוב ושבעזרת ה' תמצאי את האחד שלך ! :)
שוב, תודה רבה נעמה :)