שלוש שנים

אני מתגעגעת אליו ואני בטוחה שהוא לא מתגעגע אליי טוב לו שם הם עברו דירה זהו זה נגמר אני יודעת שמה שהיה בנינו נגמר לפני הרבה זמן עוד לפני שהוא הלך…. אני יודעת שזה היה בגללי אני הפסקתי את זה אבל יש לי צורך מטומטם להגיד לו שלום כי לא אמרתי וזו מין תחושת פספוס מטורפת אלו לא רגשות שהיו לי פעם אבל תחושה שלא עוזבת כבר מי סופר כמ ה ימים ואני יודעת שזה נגמר רע והמשיך להיות מוזר כי הוא תמך בהן באותן בנות והמשיך להיות איתן החבורה הישנה שלי אבל אני זוכרת כמה כיף היה ביחד, כשהיינו באותה תנועת נוער ביחד הטיולים שהוא כן היה שם בשבילי כשהיה קפוא וכולנו היינו כחולים הוא היה צוחק וזורק עליי מעיל. או איך תמיד אבל תמיד הוא היה החכם והרגשתי לידו כל כך טיפשה אבל אני לא אני חכמה פשוט הוא היה גאון באופן כל כך מוזר כאילו הוא שינן כל יום תאריך של משו אחר הוא ידע את כל השמות של כל האנשים החשובים האירועים החשובים היה צוחק על המורה המסכנה כי היא באמת לא הייתה משו מיוחד והוא לימד אותה לא להיפך…. אני חושבת עליו כמעט כל יום וזה הכי מוזר כי למה עכשיו דווקא כשהוא עזב למה לא לפני חצי שנה או שנה כמעט כשעזבתי את אותן בנות שהורידו אותי שעזבתי את אותו מקום אפל שעל בסיס יום יומי השאיר אותי במצוקה נפשית כל כך קשה אז למה עכשיו? כשאין לי יותר איך להגיד לו מה הרגשתי.. ולמה הוא לא עזב איתי יכולנו להיות רק שנינו בכלל היה לא איכפת… על מי אני עובדת ברור שלא בגלל זה נפרדנו. בתנועת נוער שגם שם עזבתי היה טיול למקום רחוק הוא ישב לידי כי הבנות כבר הגיעו למצב שהן לא דיברו איתי ממש . אבל אתה ישבת לידי יצאנו מוקדם ממש והוצאתי שימכה כי הנסיעה תהיה ארוכה חשבתי וצדקתי שעתיים ישבנו מכורבלים לך כל שריר בגוף נרדם מהאופן שבה היינו ורק לי היה נוח אני יודעת את זה אבל התעקשת אמרת שגם לך נוח וחייכת אליי את החיוך הזה הרגשתי את הנשימות שלך את הריח את החולצה השחורה שניסנו ואני אפילו לא זוכרת אם הצלחנו לפענח מה כתוב עליה.
זה מוזר לי לכתוב עלייך כי הסיבה שעזבת עדיין לא ברורה לי היינו באותה השיכבה ולא אמרתי שלום אתה בטח גר רחוק מכאן מי יודע אולי אתה מבקר אותן אותן בנות שלהן עדיין לא סלחתי כי אף אחד לא הביא לא את הסליחה….. אז אתה שם אני כאן עדיין חושבת על אותו לילה מחורבן שאני קיוותי שאשן אבל אתה שאמר שהוא רוצה שנהיה ביחד זרקת את הכול מאיפה האומץ לא היה לך פחד לאבד משו כנראה שבכלל לא רצית אתה ידעת מה הן עשו לי איך הן גרמו לי להגיע לנקודה שלא עוד אבל בחרת להתעלם וגם אם נתעלם בתור חבר בתור בן אדם איך יכולת לשתוק ולהתעלם ולקוות שאולי זה יעלם או ישכח עם הזמן? קצת דרמטית הבחורה זה בטח שכל בן אדם יחשוב כל בן אדם שפוי אבל הן שברו אותי אני הגעתי למסקנה שאני לא יכולה לא יפה עולה לחדר ובוכה לאימי הן אמרו שהן לא רוצות להיות חברות שלי יותר אני בחיים לא אשכח את היום הזה בכיתי כל כך הורי לא ידעו מאיפה זה הגיע כי הראתי להם תמיד עסקים כרגיל מהבושה לא הייתי מסוגלת להיות הבן אדם הזה שהן גרמו לי להישמע כשידעתי שזה הסוף וכבר לא יכולתי יותר כשיצאתי מכל הקבוצות שהן היו שם דברים שאהבתי שרציתי להמשיך לנסות להתנסות הן גרמו לי לוותר על כל כך הרבה דברים שרציתי שניסתי והן לא וייתרו ולא הפסידו שום דבר ימים רבים גם חשבתי אם יש מישו איזה איש מוזר שם למעלה הבן אדם שקראתי עליו בספרים או ישות קוסמית לא הגיונית מצידי גם חד קרן קסום כל דבר למה לא קורה להם כלום למה הקארמה לא הגיעה כי אז הן שברו אותי כי אחרי שלוש שנים שחשבתי שאני מכוערת וטיפשה וילדותית שלוש שנים שתקתי וכמעט לא דיברתי ושלוש שנים שההורים שלי לא הבינו שום דבר כי הסתרתי כמעט הכול עד שהדמעות פרצו ממני בכוח שלום שנים שאני לא אתן שיחזרו אבל רק עכשיו כשאני במקום טוב עם חברים מדהימים סוף סוף השתקעתי בעולם והבנתי מה קורה מי נגד מי ולמה אתה הולך לי בלי להגיד לי שלום או ביי או כל דבר?