שלולית הדם
"בוא רגע" היא ציוותה. אני צריכה להגיד לך משהו. שניהם ישבו בשני פינות חדר מרוחקות כשקיר זכוכית גדול הפריד בניהם. שניהם מרוחקים אחד מהשני. מרוחקים רק בכמה מטרים, הם קרובים, מאוד קרובים. אבל עדיין רחוקים.
"אני לא יכול! הקיר הזה מונע זאת מאיתנו. תצעקי את זה" הוא ביקש. "אני לא יכולה" היא אמרה. "אתה יודע שאני אילמת"
"אם אינך מסוגלת להשמיע לי זאת. תראי לי" הנערה בעלת עיני הענבר הבוהקות חייכה. "אתה עיוור". אם אני אאלץ להראות לך זאת אתה עלול להיפגע.
"אני כבר פגוע"
קלי התחילה להזיל את דמעותיה. היא הוציאה סכין וקירבה אותה אל מפרק ידה.
"מה את עושה?!" רני דרש לדעת. הוא התעורר למראה שלולית הדם שקלי הותירה בחלום.
תגובות (4)
וואו.
מתפורות קצת ברורות וסמליות מדי לדעתי.
ואווו….!
למרות דלא באמת הבנתי מה הולך אני רק יודעת שהילדה שרויה במחלוקת ובלבול, שקשה לה אם המצייאות אבל גם החלומות היא לא מוצאת מנוח.
תמשיכי, כי זה לא נותן לי מנוח!
ואורי- מה זאת אומרת סמליות מידי? וזה שאתה אומר רק מה שרע זה טיפה די מאכזב. אם היית מוסיף מילה טובה…. :)
שבת שלום
ובוקר טוב
יעל
תודה רבה סוד ויעל.
אחרי זמן רב שלא הייתי פעיל פה, זה שמח לקרות תגובות טובות :)
כרגע אני עובד על סיפור אחר. למען האמת, לעלילה פה אין איך להתקדם כי זה יותר אמור לתת חומר למחשבה.
-Youngwriter
נב. אני בן.