ההוא ששבר את ליבה
היא בוהה גם אתה בוהה, היא בוכה ואתה רק מסתכל
אתה שברת לה את הלב כי הרי לבך כבר הפסיק להתחשב,
היא אותה ילדה בוכה בלילות ואתה מנחם אותה אבל חושב על אחרות…
היא הייתה כול חייך ככה נהגתה לומר,
אבל עכשיו בגלל ילד כמוך הלב שלה נישבר.
שבר שבר מליבה אוספת מקווה שתחזור ושהזמן יעצור
אבל בליבה היא אומרת ״לא הוא כבר לא יחזור״
יום יום בוכה הילדה על שברים, שנאבדו באפלה
בוהה בקיר לבן ונזכרת איפה הימים של של כיף ושמחה
ששנהם טילו לנגד השקיעה.
אבל עכשיו לעיניה הבוכות מבקש את סליחתה ובצער אך בשימחה
סוגר את דלתה ״מה היא עשתה״ היא חושבת לעצמה
״אולי זאת היא אשמה״? חוזרת ושואלת את עצמה
אולי היא זאת ששיקרה,? שפגעה,? אבל היא שבה ונזכרת
בזה ששבר את ליבה…
תגובות (7)
זה מממש יפההה !!!
רק לא כותבים כיווה , כותבים – מקווה* .
ושניהם *
זה לא לפגוע או משהו , באמת שהקטע מדהים , מדרגת 5
תודה וכן אני מודעת לבעית הטעויות שלי אני מנסה להשתפר אבל תודה רבה :)
*מקווה
ויצא ממש יפה!!
אהבתי את הסיפור ^-^
ממש יפה !
אהבנו מאוד !!
פשוט מדהים
אין מילים לתאר
אני מדרגת 5
וטעויות זה בסדר
זה קורה לכולם
תשתפרי עם הטעויות של הכתיב
אבל בינתיים
אני מדרגת 5
יואוווווווווווווווווווו
מדהים איזו כתיבה
איזה כישרון
ממש ממש אהבתי
תמשיכי ליכתוב!
יואוווווווווווווווווו את כותבת ממש ממש יפה
אבל ממש יפה יש לך כשרון