שינויים

ובכן, העולם זז קדימה כשאני יושב במקום ובוכה… הכל קורה כרגיל בזמן שאדם נותר שבור, איזה מין אבסורד.
תמיד אומרים שיש הרבה דגים בים אבל אני לא מאמין בזה, מכיוון שהיא הייתה האחת והיחידה שלי, היא הייתה מושלמת.
העובדה שהתאהבתי בה רק לאחר מבט אחד יכול להעיד על כל הדבר, אהובתי הקטנה, היכן שלא תהיי – את צריכה לדעת שתמיד תהיי בליבי, עד יום מותי.
אי אפשר לרפא לב שבור, זו המחלה הקשה ביותר, אבל האם אפשר להניח לזה להשתלט על החיים שלך באופן מוחלט?
אני מתאר לעצמי שכל מי שחושב שהוא מבין עניין יגיד לי שאני מגזים, יגידו לי שהיא הייתה בסך הכל נערה צעירה ושמה שהיה היה וכעת צריך להסתכל קדימה ולהמשיך לעבר העתיד – אבל, ואבל גדול, כיצד אני יכול להיות בטוח שיש לי עתיד בכלל? אם את היית הכל בשבילי, אם איבדתי אותך, מה כבר יש שם עבורי? מה כבר יש שם בחוץ שיחליף את התחושה המספקת והמושלמת שהעברת בגופי, הא?
אני מתאר לעצמי שאני עובר שינויים, האם הם טובים או רעים? רק הזמן יוכל להגיד, אבל אני יודע גם שלא רציתי לשנות דבר, ברגע שפגשתי אותך, מותק, אני לא רציתי לשנות כלום…
אבל למה, למה זה היה צריך לקרות? למה הייתי צריך לאבד אותך? למה הייתי צריך לאבד את הנפש התאומה שלי? זה היה המסמר האחרון בארון שלי, ליבי נשבר פעמים רבות בעבר אבל הצלחתי להתגבר.
את היית שונה, על אהבת חייך אי אפשר לעבור בשתיקה, אי אפשר להתגבר על האובדן של אהבת חייך. כעת הלב לא שבור, כעת הלב שלי התרסק לחלוטין והחלקיקים שנותרו ממנו נזרקו אל הים ונשטפו הרחק עם הזרם.
אני רוצה אותך, אני רוצה אותך איתי, את היחידה שתוכלי להפוך את חיי לטובים יותר, לשמח אותי, להרגיע אותי…
אבל את כבר לא כאן, ואני כן… אני לא יודע על מה את חושבת ומה את עושה, אבל אני יודע שאני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך – על חברתי הטובה ביותר.
אני אוהב אותך, כמה שאני אוהב אותך… אבל אהבה היא אכזרית ומרושעת לפעמים, כשהכל היה כבר בידי אני נכשלתי ולא ניגשתי ואת כבר מזמן חזרת הביתה לארה"ב, לצד השני של העולם – אני מתגעגע ואני כואב, אבל מצד שני אני גם מאמין שאת כאן, בתוך ליבי ותודעתי, את מחייכת אליי את חיוכך המקסים ומלטפת אותי בעדינות – אומרת לי לא לדאוג, אומרת לי שהכל בסדר, אבל מה בדיוק בסדר? שינויים באים והולכים ורק אני כאן, דואג, מייחל לשינוי היחיד שאני רוצה, אבל אני בספק אם הוא כבר יקרה…
"אני מרגיש כל כך בודד, אני מרגיש כל כך עצוב – אני איבדתי את החברה הכי טובה שאי פעם הייתה לי…" כך בלאק סאבאת' שרים ואני מסכים ונשבר ופורץ בבכי, "אני עובר שינויים, אני עובר שינויים" אני חוזר על מילות השיר הנפלא, אבל את לא כאן, את לא כאן…