שונאת את זה שאני אוהבת
אם רק היית יודע כמה שאני שונאת את זה.
אם רק היית יודע כמה שאני שונאת את המחשבות שקופצות פתאום לראש, על מה איתך, מה אתה עושה ואיך אתה.
אם רק היית יודע כמה אני שונאת את התהייה הזו, אם אתה חושב עליי, אם דברים מזכירים לך אותי.
אם רק היית יודע כמה שאני שונאת את השעות הקטנות של הלילה, שאם לא היה קורה מה שקרה, הייתי מתקשרת אלייך והיינו מדברים, היית נשאר איתי עד שהייתי נרדמת.
אם רק היית יודע כמה שאני שונאת את זה שאני במסיבה, כולם מסביבי, מסתכלים רק עליי רוקדת ונפעמים, ואני.. אני חושבת רק אם היית כאן, והייתי מקימה אותך ורוקדת איתך, קרוב.
אם רק היית יודע כמה שאני שונאת את האלכוהול, בלעדייך. הרי מה זה שווה להשתכר למוות אם לא אוכל להתקשר אלייך מסטולה?
אם רק היית יודע כמה שאני שונאת את ההליכה בערב, עם האוזניות, כשהמילים של השיר מתארות אותי, אותך, אותנו.
אם רק היית יודע כמה שאני שונאת את הבכי המתפרץ על הכרית, כי כבר אין לי כוח, כי אני לא רוצה.
אם רק היית יודע כמה שאני שונאת את השכיבה במיטה, הבהייה בקיר, המחשבה.. שהיית יכול לשכב מולי, איתי, עליי.
אם רק היית יודע כמה שאני שונאת את זה שאני אוהבת.
תגובות (1)
תאור יפה ונוגע של תחושה. חסרה לי עליחה קצת.