שום דבר לא ישנה את זה פרק 18:

פרק 18 -הסוד הגדול של דור : 
*אזהרה פרק זה מכביד ריגשית +הוא כולל בו תכניים מיניים .
על תהרגו אותי בגלל מה שכתוב,טוב?!;)
זה אולי הפרק הכי קשה שכתבתי ;(
–
(זה מנקודת המבט של דור)
היינו על ההר למעלה והבטנו על השמיים,היא שכבה על הדשא ששערה פזור ואני ישבתי והבטתי בה .
הרהרתי במחשבותי ,ידעתי שאני צריך לספר לה את הסוד הכי גדול שלי משהו שאף אחד חוץ מאנשים בודדים שזה ההורים שלי ,וסבא וסבתא שלי ז״ל.
פחדתי לספר לה רק כי פחדתי לבכות , אבל אני יודע שאני צריך ככה שבמוקדם או במאוחר אצטרך לספר לה,אז מה זה משנה?
״זה קרה לא מזמן ״-אמרתי וראיתי שהיא פוקחת את עינייה ומביטה בי .
״לפני חמש שנים כשהייתי בן 12 מתה לי אחות ,לינוי לא הכירה אותה כי גרנו בניו יורק ולא ממש ידענו אחד על השני ,רק לפני ארבע וחצי שנים גיליתי עלייה ממשרד הפנים . נסעתי להכיר אותה גרתי אצל דוד שלי תקופה וזכיתי בלוטו ,ההורים שלה עברו לניו יורק והיא נשארה ואני מפרנס אותה…״
״איך אחותך מתה?״-היא שאלה בתמימות,עיניי הדבש שלה הביטו בי .
״השכונה שבה גרנו לא הייתה שכונה כל כך טובה,היה מפחיד לצאת בחושך היה הרבה שיכורים ועבריינים . אחותי הייתה אז בת 17 ואני בן 12 באותה התקופה . היא באה לקחת אותי מחבר שהייתי אצלו ,זה היה איזה 4 בניניים לפני הבית שלנו . אהבתי את אחותי מאד ,הערצתי אותה ..״-עיניי התמלאו דמעות רק מעצם המחשבה עלייה.
״היא הייתה יפיפייה הרבה רדפו אחריה אבל היא התארסה לאיזה אחד ילד טוב כזה ,באותו היום כשהיא אספה אותי כשחזרנו לבית הבית היה שרוף מלמעלה ועד למטה כוחות הצלה הוציאו את גופות הורי שנשרפו כליל .אחותי צרחה ובכתה ואני הייתי רק ילד בן 13 המום , אחרי שאחותי נרגעה כעבור כמה דקות היא לקחה את ידי וצעדנו לבית של מי שהולך להיות בעלה לעתיד ,הוא הכניס אותנו בשמחה וניסה לנחם אותה על מות ההורים ואני פשוט הבטתי עליהם מהצד .אחותי ואני ישנו ביחד באותו הלילה,או ליתר דיוק שכבנו במיטה מחובקים ובוכים חרש.בסביבות 1/2 בלילה שמענו צרחות וקול יריות מלמטה,אחותי הציעה שנשאר בחדר ,היא נעלה את הדלת וניסתה למצוא דרך לברוח.״-דמעותי התחילו לאט לאט לרדת , זה כל כך היה קשה לי לדבר עלייה .
״לבסוף היא מצאה סולם מחוץ לחלון וירדנו בו , היא תפסה בי והתחילה לרוץ יחד איתי.
אני לא יודע איך זה קרה אבל אני פשוט נפלתי כנראה מאבן או משהו והיא ניסתה לעזור לי אבל זה היה מאוחר מידי,שתי גברים תפסו בנו וסחבו אותו לאיזה מקום , זה היה סוג של מחסן . בהתחלה לא ראינו מי הגברים כי כיסו לנו את העיניים אבל כשהגענו הם קשרו ואותה לאיזה עמוד ואותי לכיסא במרחק מה.״ הדמעות התחזקו והיא ניגבה לי אותן,היא אחזה בפניי ואמרה : ״אני עכשיו פה,ואני איתך! ואתה באמת לא חייב לספר אם לא בא לך ״
״לא אני צריך להוציא את זה,,אחרי כל השנים האלה..״-אמרתי .
היא הנהנה בהבנה ונשכה את שפתייה.
״הם הפשיטו אותה ואנסו אותה מול עיניי ,היא בכתה וצרחה והם הכו אותה והכאיבו לה,אני לא מסוגל לשכוח את המבט שהיה לה באותו רגע ,ניסיתי להשתחרר לנסות לעזור אבל לא הצלחתי,לא הצלחתי להגן על אחותי-הבן אדם הכי קרוב אלי. הם היו 4 על אחת , הצעקות שלה והבכי ואת כל הבני זונות האלה שדופקים אותה כל זה לא יוצא לי מהראש,כל פעם שאני נרדם אני רואה אותה צורחת וקוראת לעזרה,הם הכאיבו לה הרביצו לה ופגעו בה , ולבסוף הם שחטו את גופה ואת כל זה אני ראיתי.״
המשכתי לבכות והפעם גם היא בכתה איתי,היא עטפה אותי בחיבוק והתחילה לבכות ״למה לא ניסית להתנקם בהם ,בבני זונות האלה?״-היא אמרה חנוקה.
״ התנקמתי, רצחתי אחד אחד וברחתי מניו יורק ״
״זה הגיע להם !״
״אני לא מצליח להתגבר על זה כמה שאני מנסה ,על המבט שלה..״
״איך קראו לה?״
״רוז . רוזי שלי ״