שהבוס אנס אותי.

״אנטוניו, ברור שאני יתחתן איתך״ צעקתי בקולי קולות בזמן שאני קופצת עליו מרוב אושר, אני כול כך שמחה שהזמן הזה הגיע,
מתוך כול הייאוש הזה אנטוניו הוא זה שעושה לי חשק לקום כול בוקר ולהודות על חיי הנפלאים.
״מריה, אל תהיי פזיזה..עדיין חסר לנו הכסף לחתונה״.כסף כסף וכסף , חבל שזה הדבר היחיד שמניע את כולם, למה זה צריך להיות הבסיס?.
״אל תדאג אני מתכוונת לבקש מאדון ריקרדו הלוואה״ אני ואנטוניו עובדים וגרים באחוזת
׳דה רילנדי׳ אנחנו לא עשרים ואנחנו מתפרנסים מזה שאני מנקה את הבית של אדון ריקרדו ואנטוניו שומר ומשגיח על החווה של האדון.
״אני לא בטוח שהוא יתן לך, תחכי ואל תלכי אליו..אנחנו נרוויח את הכסף בעצמנו.״
אני לא חושבת כמו אנטוניו , אני בטוחה שהבוס יסכים , הוא מאוד רחב לב ונדיב
הוא יבין אותנו ומאוד ישמח בשבילנו,
ובגלל זה אני יפנה אליו.
נקשתי בדלת האדון בעדינות, אך היא נפתחה מעט אז הרשתי לעצמי להיכנס.
האדון היה שם,מאוד מרוגז! הוא היה באמצע שיחת טלפון, כנראה מאוד חשובה שהכעיסה אותו מאוד, עד כדי כך שהוא זרק אותו והבחין בי.
״מה את עושה פה? צאי מיד!״ הוא צווח לעברי הוא היה מאוד אדום, בחיים לא ראיתי את הצד הזה שבו.
״לא!מריה חכי..בואי, מה רצית?״
ידעתי, הינה עכשיו הוא חזר לעצמו.
״אדון ריקרדו, אני ואנטוניו עומדים להתחתן״ הוא חייך, האדון מחייך..הוא שמח בשבילנו
״וחשבתי שנוכל לקבל כסף מימך״ לא ידעתי איך להגיד את זה בפחות חוצפה, אני מקווה
שהוא יבין.
האדון קם וגיחך לעצמו בזמן שהוא מוזג לעצמו כוסית וויסקי..אוקי חשבתי לעצמי זה גם סימן טוב, הוא לוקח את זה ברוח טובה לא ?!
״חוצפנית קטנה..שני חוצפנים״ הוא התקרב ונעל את הדלת ״באיזה אומץ, את באה ושואלת את השאלה הטיפשית הזאת״
כול מילה שלו הוא אמר בצעקה, מה שגרם לי לרעוד , ולרעוד עוד יותר כשהוא מתקרב אליי ומתחיל להסניף את עורי ולנשק את צווארי באיטיות ובאחידות שהגעילה אותי.
מהיום הזה אני לא אותו בנאדם , אני לא אותה מריה שהייתה..אני רואה את החיים בלי צבע, עם מרירות ועם עצב.
לא בגלל האונס האכזרי שאני בטוחה שעם כול הצעקות שלי , העוזרות שמעו אבל לא עזרו ..אולי הן עברו אותו מקרה..מי יודע.
אם הייתי יכולה הייתה בורחת במהירות האפשרית.
״ריקרדו!״אנטוני צעק בחוזקה לעבר האדון.
יום אחרי האונס באתי אל אנטוניו מתפרצת בבכי , הוא הבטיח לי שיהרוג אותו.
״פרחח, כדי לך לפנות אליי אחרת״ ריקרדו לועג לו , הוא כבר לא מה שחשבתי..
הייתי צריכה להקשיב לאנטוניו.
״רד מהסוס, וניישב את העניין כמו גברים״
ריקרדו לא הבין על מה אנטוניו מדבר, איך הוא יכול לשכוח מעשה זוועה שכזה, אבל כשהוא הבין,הוא צחק וירד מהסוס
״היא רצתה את זה אנטוניו, היא ארורה אבל טובה מאוד ..אם אתה מבין למה אני מתכוון״ אין לי מושג באיזה משחק הוא משחק ,אבל זה גרם לאנטוניו לרתוח מזעם.
״אני לא ארשה לך לדבר ככה עלייה, מנוול״
אנטוניו הכה את הבוס, בשביל ריקרדו זה לעבור את הגבול..אז הוא ירה בו, ירייה אחת שגרמה לאובדן של אהוב ליבי.
מה איתי? אתם בטח שואלים,
עכשיו אני בכלא.
חשוב לי שתבינו שהבוס הכניס אותי לפה! בגלל העוצמה והכוח שלו הוא הצליח לשכנע את כולם שאני הרגתי את מקור השמחה שלי, אנטוניו.
כול בוקר במקום להודות, אני ממרמרת בבכי על חיי ה׳נפלאים׳, אני בהריון בתוך תא מאסר..בלי צבע לחיים וכן
בגלל המקרה הזה אני לא אותו בנאדם.
הכול היה אמור להיות אחרת עד
שהבוס אנס אותי.