שגרה

קמה בבוקר, מצחצחת שיניים ושוב בלימודים ואז איזו שיחה עם חברה כדי להעביר את הדרך הביתה. אתם יודעים… שגרה. והשגרה משעממת ורגילה וחונקת. אני אמות בתוך השגרה בין אם בצחצוח שיניים או סתם קקי באסלה, אולי אפילו מלהתעצבן על המורה. יש גם את הפלפל שבשגרה- היציאות ביום שישי שגם הן לאותו מקום קבוע. שוב לראות אותו, את הדבר היחיד שגורם לשגרה להיות מעניינת ושוב פעם מפלרטטים, אני מראה לו שאני רוצה, תופסים פינה שקטה בגינה ומתמרחים אחד על השני, עד שהריח שלו נתפס בי. שוב פעם הוא יעשן סיגריה מסריחה ויגיד שהוא רוצה להפסיק ואני אגיד לו "אז תפסיק" לא, הוא לא יפסיק… הרגשות שוב ילהטו והוא.. הוא בשלו ממני לאחרת. קופץ ממיטה למיטה, מסדין לסדין ממני אליה. זה מחרפן אותי אך הוא שלי, פעם בשבוע לכמה דקות, לגמרי שלי. מחבק חיבוק חונק והדמעות רוצות לזלוג מאהבה רק שתצא ממני, אני לא רוצה לאהוב אותך. הקירוב הזה פעם בשבוע זה כל מה שיש לי בשגרה מה שיחזיק אותי גם לשבוע הבא.