שברים

אהבתי אותך כל כך. אבל השארת אותי לבד, לגווע, לטבוע הכאב של עצמי. עברת לטרף הבא, לא חשבת לא הסברת. אפילו לא ניסית לתקן את הדברים
לא שהייתי נונתנת לך,
כי גם אם הייתי מתקן את הכול, פשוט היית שובר אותי עוד הפעם, מרסק אותי לחטיחות כל כך קטנות שלא היה לי סיכוי לאסוף אותן. כל פעם זה קורה לי, כל פעם מישהו גורם לי לחשוב שהוא אוהב אותי ושובר אותי מחדש, רק לשם השעשוע שבהרס. וכל פעם אני אוספת את השברים, אבל כל פעם שאני מתפרקת אז חלק קטן נשאר שם. חבוי בפינה חשוכה. וכל פעם החלק הזה גדל וגדל. והפעם זה נגמר. כל כך הרבה חלקים ממני חסרים, שלא נשאר כלום. ולכן אני אומרת
"להתראות לך עולם, ולהתראות לכל האנשים שבתוכו" וקופצת לחושך. שמביא את השינה המבורכת
שינה ניצחית