רק הגעגוע מזכיר ללב את מי באמת אתה אוהב-פרק 3

"תכירו את עומר" המנהל אמר מחויך ועומר נכנס "שב בבקשה ליד אלינה" אמר המנהל, עומר התיישב לידה ולא חייך או קרץ לה כמו שעשה לאחרים, 'עומר?' אלינה כתבה לו פתק
'הא?'
'הכל בסדר?'
'האה'
השיחה עם עומר לא זרמה כמו שהיא תיכננה והיא עמדה לפרוץ בבכי.
*נ.מ של אלינה*
מה עשיתי לו שהוא נראה כאילו הוא רוצה לתקוע לי סכין בלב,ניגבתי את דמעותי והתסכלתי על המורה מאוכזבת עד שהוא חזר ואני יכולה להרגיש אותו לידי הוא לא שם עלי, המחשבות לא נתנו לי מנוח חשבתי עליו על ליטל על מאור שנאתי את עצמי כל כך.אחרי השעתיים הנוראיות רצתי החוצה לספסלים הייתי חייבת אוויר להיפתר מכל הבעיות שהיו לי,התיישבתי על הספסל וכיפפתי את ראשי לבירכי והתחלתי לבכות שיחררתי הכל "אלינה?" שמעתי את הקול של דנה אבל לא עניתי הדמעות חנקו אותי, "אלילין מה קרה יפתי?" דנה שאלה מודאת הרמתי את מבטי אליה הדמעות זלגו ולא יכלתי לשקר יותר "אני אוהבת את עומר אבל הוא הפסיק לשים עלי הוא לא מתייחס אלי כאילו לא היינו אף פעם ידידים טובים" עניתי בכאב "אז את לא אוהבת את מאור?" היא שאלה "לא אני לא אוהבת אותו" עניתי בעצבים "איכס את ילדה מגעילה את משחקת בכולם רק כדי להתגבר על הכאב" היא ענתה בעצבים "דנה אבל זה לא נכון….." רציתי להגיד לה אבל היא הלכה לחבורה שכל המקובלים היו שם וליטל ישבה על עומר רציתי לצרוח קנאתי בליטל בשיער הבלונדיני המבחיל שלה בעיניים הכחולות שלה ובגוף שכל בן היה חולם לנשק, "פשי מוזר לראות אותך לבד" הרמתי את ראשי זאת הייתה ליאן ה"מכוערת של השכבה" לא עניתי הייתי עצובה מכדי לענות "יאלה ספרי" היא אמרה בחיוך "גליתי שכל החברים שלי צבועים" והסתכלתי על עומר שנישק את ליטל בעורף "הא הבנתי כבר מהמבט תאכלס אני זוכרת שהייתם הידידים הכי טובים ושהייתם תמיד ביחד" הסתכלתי עליה והנהנתי "מה עם מאור?" היא שאלה סקרנית "אני לא אוהבת אותו אני לא מסוגלת להיות איתו" אמרתי בכאב "אוקי אז תפרדו את לא יכולה להיות עם מישהו מתוך הכרח" היא אמרה וצדקה "אלינה הכרת לעצמך מכוערת?" רון בא ושאל "תחפף מפה" אמרתי בעצבים "טוב רגזני סלאמת" הוא אמר והלך "אל תתייחסי ליאן" אמרתי לה ונסיתי לחייך.אחרי הבית ספר צעדתי לבד הביתה,הבכי איים לפרוץ מתוכי "תלחמי" זכרתי שליאן אמרה לי והחלטתי בסוף ללכת לבר בערב. "אמא?" צעקתי מלמטה מצפה שתענה או שתהיה בבית "מה?" שמעתי אותה צועקת ומקישה עם העקבים שלה "את הולכת למשרד עכשיו?" שאלתי עצבנית "כן אני ממהרת להתראות" אמרה אמי ויצאה בריצה,"ואו ממש מפתיע" אמרתי והסתכלתי במקרר לא היה כלום, "הי" שמעתי קול של מישהו והסתובבתי "מכירים?" שאלתי המומה "לא אני….

2 תגובות ממשיכה תגיבו בקשה):