רק הגעגוע מזכיר ללב את מי באמת אתה אוהב-פרק 2

תקשיבו באמת שאני משקיעה בסיפור וזה די מעצבן שלא מגיבים מקווה שתבינו♥
—
שיחקתי עם המפה של השולחן "אלינה ידוע שאת משקרת" דנה אמרה "לא לא דנה באמת אני אוהבת אותו" אמרתי בפנים משכנעות "אז מה עם עומר?" דנה שאלה "מה עם עומר?" שאלתי והסטתי את הפנים למזלג "את לא מתגעגעת אליו?" היא שאלה בערמומיות "לא אני בקושי זוכרת אותו" אמרתי ובלעתי את רוקי "ברור נו אל תשקרי אלינה אני מכירה אותך יותר מדי את לא אוהבת את מאור ואת אוהבת את עומר" היא קראה אותי כמו ספר אבל ידעתי שהיא תגיד למאור "לא נשבעת שלא אני מתה על מאור" אמרתי,הבעיה שמאור נראה לא רע שיער חום עיינים חומות הוא רזה ויש לו פנים גבריות אבל הוא בחיים לא יגיע ליופי של עומר, "אז שמעת משהו מעומר?" דנה אמרה ברצינות "אני אמורה לשמוע מימנו משהו?" "הייתם הידידים הכי טובים אז התשובה היא כן" דנה אמרה "נו מה יהיה באת לפה לדבר על עומר או להיות איתי" עניתי בעצבים "בסדר רגזני מחכה לך בסלון ובוחרת סרט" היא אמרה לי וקרצה,הלכתי לפנות את הכלים ולשטוף אותם חשבתי על עומר ולא הפסקתי להתגעגע אליו ובחיים לא הפסקתי לחשוב עליו כשסיימתי לשטוף את הכלים הצטרפתי לדנה שישבה בסלון "טוב שנזכרת" אמרה דנה התיישבתי לידה וצפיתי בסרט לא הייתי מרוכזת, המחשבות על עומר שיגעו אותי ועשו לי רע "אלינה?" דנה שאלה כשראתה שאני לא מרוכזת "הא? מה?" שאלתי בבהלה "אני חייבת ללכת ביי מאמי" היא אמרה ונשקה ללחי שלי "ביי חיימי" אמרתי וליוויתי אותה לדלת, סוף סוף הייתי לבד רציתי להתקלח ואת השקט שלי,אחרי המקלחת ניגשתי לארון וחיפשתי את הפיג'מה שעומר אהב ולבשתי אותה זאת הייתה גופיה ורודה שמאחורה יש פתח גדול ומכנס קצרצר עם לבבות,קפצתי על המיטה ולקחתי את הפלאפון שלי וחיפשתי את המספר של עומר כשמצאתי התקשרתי והעבירו אותי מיד למשיבון 'המספר אינו קיים' "הם רציניים?" מילמלתי בעצבים והעפתי את הפלאפון,אחרי כמה דקות נרדמתי…
*המשך הסיפור*
"יניב שש בוא לחדר לא פה" מיכל אמה של אלינה לחשה וצחקה "בסדר יפהשלי" יניב אמר וצחק,אלינה קמה בבהלה והקשיבה לשיחה שלהם ודמיינה שזאת היא ועומר וירדה מהחדר לבסוף,היא ראתה שאמה מתנשקת עם יניב "הא אוי באתי רק לקחת מים אל תפריעו לעצמכם" אלינה אמרה וחייכה בצביעות "אמ יניב בוא" מיכל אמרה ומשכה אותו לחדר,אלינה עלתה לחדר והשעה הייתה 4:00 'חיים טובים יש לאמא שלי' היא אמרה לעצמה ונרדמה.השעון צילצל השעה הייתה שש בבוקר "אוף אין לי כוח ליום הזה" אלינה לחשה לעצמה וקמה בכבידות למקלחת אחרי שציחצחה את שינייה התסכלה במראה,על עינייה הירוקות בהירות שנראו עייפות על שערה השאטני החלק על פניה העדינות 'עומר אמר שאני תמיד נראת יפה' אלינה בלעה את רוקה כדי לא לפרוץ בבכי,ניגשה לארונה הוציאה משם חולצת בית ספר שחורה וג'ינס לבן עם קרעים ולבשה, עשתה לעצמה קוקו גבוה, שמה איילינר מסקרה ואודם אדום ואת הנעלי ואנס השחורות לבנות שלה וירדה למטה. "שבי לאכול חומד" אמרה מיכל "מה קורה אלינה?" שאל יניב מחויך "בסדר" ענתה תוך כדי שלוקחת ביס מהטוסט "טוב אמא זהו תודה אני רצה לבית ספר" אמרה אלינה לקחה את תיקה והלכה מביתה לכיוון ביתה של דנה. "אוו באמת תודה שהגעת" אמרה דנה בזילזול "תאשימי את אמא שלי ואת יניב" אמרה אלינה תוך כדי ההליכה לבית ספר "טוב אחות עשית תשיעורים במתמטיקה?" דנה שאלה "אוו שיט" אלינה אמרה בלחץ "יופי תודה גאון גם אני לא עשיתי ואני צריכה להעתיק ממישהו ואת הבחירה היחידה שהייתה לי" אמרה דנה בעצבים "לא נורא" אמרה אלינה בצחוק קטן.כשהגיעו לבית ספר ונכנסו לכיתה היה הצילצול,דנה סימנה לה סימן של רובה שיורה לראש,ואלינה צחקה והתיישבה לידה. "תלמידים יש לי בשורה משמחת" צעק המנהל כשהוא נכנס לכיתה "המורה מתה?" שאלה דנה בשקט "הגברת דנה גשי אלי אחרי זה" אמר המנהל עצבני ואלינה גיחכה "בכל מקרה תכירו את…."