רק אל תשבור את ליבי – פרק 5

הסתובבתי לכיוון המטבח וניגשתי אל המקרר. מה אני יכולה לחרטט עכשיו? הא… אני אני יודעת אני יגיד שהוא רצה חלב לקחתי את קרטון החלב וניגשתי לכיוון הדלת.
"תידאג שבפעם הבאה יהיה בבית שלכם חלב" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ
"תודה רבה" אמר שון והסתובב
"אור למה אתה עדיין עומד בדלת? בוא תיכנס" אמרתי בחיוך
"בוקר טוב אני רואה שמישהי סופר שמחה" אמר אור וחייך
טוב הצלחתי להוריד את שון מהגב שלי ויש לי את אור "אתה יודע טוב מאוד שאני מחייכת בגללך"
"רוצה לשתות משהו?" שאלתי
"יש שוקו?" שאל אור
"אופקורס (ברור)" עניתי
"חחח יש לך בדיוק אותו הרגל כמוני גם לי יוצאות לפעמים מילים באנגלית" אמר אור ותפס את השוקו שזרקתי לעברי
"תגיד לא שכחת משהו מאז שנכנסת?" שאלתי
"אמם אני לא חושב… למה יש היום משהו מיוחד בבית ספר?" ענה בשאלה
"לא, טיפשון שכחת לתת לי נשיקת בוקר טוב" אמרתי וניגשתי אליו הוא תפס את שניי לחיי ונישק אותי קלות. אור הוא פשוט מושלם אני לא חשבתי שאי פעם אוכל להיות יותר מאושרת ממה שאני.
"איך יכולתי לשכוח את זה כנראה שאני די טיפש" אמר והוסיף "כדי שנצא כבר 7:50"
"צודק בוא נצא" עניתי אור סיים את השוקו במהירות זרק אותו לפח בזמן שאני חיפשתי את המפתחות של הבית "מצאתי" אמרתי בזמן שאור כבר חיכה לי בדלת נעלתי את הדלת ואני ואור התחלנו ללכת לבית הספר יד ביד מחוייכים ומאושרים עד שקלטתי את מבטו של שון בוהה בי בעיניים תמימות. הסטתי את מבטי במהירות. אני הרסתי לו את החיים, הרסתי לו הכול. וכל פעם אני מאשימה אותו, מתוך מגננה אסור לי להיות האשמה. הייתי חייבת נכון? למה? יכלנו לקחת אוטובוס והכול היה בסדר. אבל לא… בגלל שאמרו שתהיה מסיבת חוף ונילי אמרה שאור בטוח יהיה שם החלטתי שזה לא אופנתי להגיע באוטובוס ואני חייבת הסעה. וההורים שלי נסעו לאירוע, ושון שכול כך רצה לרצות אותי 'השאיל' את המכונית של אבא שלו. שהוא הגיע לדלת ביתי ידעתי שאין לו רישיון אז רבתי איתו על זה שהוא עושה מעשים כל כך טיפשיים הוא נסע מביתי ולא שמעתי ממנו עד ליום למחרת, יותר נכון כולם שמעו ממנו הוא נפצע בגלל שאני הייתי כל כך מטורפת. ההורים שלו לא נתנו לא לצאת מהבית חודשים, ומתי שהוא אמר לי שאחרי כל זה הוא אוהב אותי אני ניפצתי את ליבו. בכך שאמרתי שהוא לא מעניין אותי כי אני אוהבת אור היו לי רגשות כלפיו, אבל רגשות של חיבה אך האהבה אל אור הייתה יותר מידי עזה.

"לירון,לירון את איתי?" שאל אור וקטע את מחשבותי
"כן כן אני איתך מה?" אמרתי
"לא סתם רציתי להגיד לך שיהיה לך יום מושלם כי יש מתמטיקה אז לא נהיה ביחד את יודעת את הקבצה 1 ואני הקבצה 2" אמר
"אוקי נתראה מאוחר יותר" אמרתי ונכנסתי לכיתה שמתי לב שהגעתי לפני הזמן כי היו רק תיקים בלי כיסאות ישבתי במקום הקבוע שלי ובהיתי בלוח