רצית שאכתוב לך שיר

רצית שאכתוב לך שיר, על הפחדים, הבעיות, השקופות, הלא נראות, הקשות.
רצית שאכתוב שיר, על הכל, על השמש שזורחת בכל בוקר, על התחושה שהבית נותן לנו, אושר, למרות שמערכת היחסים שלנו לא הייתה מושלמת, העדפתי אותה על פני הקשת הזוהרת, על הדברים שרק הדחקתי, במשחק שלך שיחקתי.
בשבילך ויתרתי על הכל, אהבנו אחד את השני, כביכול.
רצית שאכתוב שיר, ואתה את המנגינה, למרות שגם ככה, אני רוקדת לצלילה.
ויתרתי על הכל, הגאווה התודעה, והכל בשבילך, כדי שתתיג אותי כהחברה המשולמת, שלך.
תמיד אמרו לי ששתיקה יותר גרועה מצעקות, לימדו אותי לעמוד על שלי, לא לשפוט.
אך עדיין אני נותנת לך, אותי להוביל, אך כבר יש גבול לכמה אני יכולה להכיל.
מכתיב לי כל מילה ומשפט, מה נכון, או טעות, מה אמרתי שהיה קצת שטות, איך לעמוד, וללכת, לא ליפול. מרגישה שאני הולכת על חבל דק, שהוא בכלל לא חזק, כמו זכוכית שמישהו שבר, לעולם לא תחזור למה שהייתה בעבר.