רומאו ויוליה – דמעות של אהבה

הרגע בו עיניהם נפגשו לראשונה הרגיש ממש כמו שסיפרו בסיפורים. עיניו חדרו אל תוך גופה והיא הרגישה ברעד בכל עצם וגיד בגופה. הוא לא התעכב ונמשך גם הוא לאותה ההרגשה; החיוך הזה, הקטן והמביוש משכו את עיניו וגם הוא עכשיו מרגיש משהו, עדיין לא בטוח מה. כל הערב לא הורידו מבטם אחד מהשניה, בעינים חוקרות וצמאות לעוד פיסת ידע אחת על השני לא הפסיקו לרגע להביט זה בזו. וממש ברגע אחד – התאהבו. אז היה קשה להם להיפרד, ושחשבו שכל אחד יחזור לביתו עכשיו, הם טעו. זה לא היה מובן, כאילו בלי שליטה רומאו נמשך לעבר ביתה של יולייה. הוא רק יציץ, זהו! רק יציץ. אך גם זו נמשכה לבחוץ ומבטם נפגש. הפרפרים הקטנים בבטן לא הפסיקו להתריע על משהו. אז כן , הם התנשקו שם על מרפסת ביתה של יולייה. ושם הם הבינו את מהות הפרפרים. זו לא היתה עוד סתם התאהבות נעורים – זו היתה אהבה.
אהבה אסורה, כך נראה אהבתם. לא יכלו להיפגש ולא יכלו לאחוז זה בזו. אך זה לא עצר אותם. הם עדין נפגשו למרות האיסור, אך לרוע המזל רומאו גורש.
עכשיו הגיע הרגע בו האהבה מעוורת, עושים כל דבר, אבל כל דבר על מנת שאהבה תמשך.
יוליה אחזה בבקבוק בידיעה שהיא תקום עוד מעט, ותשוב אל זרועתיו של אהובה. וכך היא בלעה , טיפה אחר טיפה, ונרדמה.
אך רומאו שלנו לא ידע על כך, וכששמע את הבשורה לבו נפל אל קרבו. הרגיש כאילו לקחו את לבו מחצו אותו ואז ניפצו אותו לאלפי רסיסים. הוא ידע שהוא חייב להיות עם אהבותו לא משנה מה.
כולנו כבר יודעים את ההמשך, הוא נשק לה נשיקה אחרונה ואז בלע את הנוזל ישר אל תוך המוות. וכשזו התעוררה ומצאה אותו נטול חסר חיים לידה, נפלה על חרבו. וכך מצאו אותם, שני אנשים שבסך הכל רצו לאהוב, נטולים חסרי חיים זה לצד זה. עכשיו פה בערך נגמר הסיפור, אך אוסיף ואספר – איי שם במרומים , שם בגן עדן, נפגשו להם רומאו ויוליה. רצו הישר אל זרועות האחת של השני , ולא רצו לעזוב. דמעות זלגו במורד עינים. דמעות של עצב ושמחה. דמעות של אהבה.