רוח הנהר

נערה ונער, מטיילים על גדת הנהר. הנער צוחק, ואיתו גם נערה. רעיון צץ במוח הנער הוא לוחש לה דבר מה. אומר הנער "בואי נלך בעקבות הנהר, ונמצא סירה!" הנערה מביטה בו מפוחדת, ואומרת לו: "אך, אין זה מסוכן?" הנער צוחק ואומר לה: "אל דאגה, את איתי." הנערה מחייכת, אך ליבה לא נותן לה מנוח. הם הולכים במורד הזרם, שנראה שקט. הם ראו בעלי חיים שונים. לפתע, הנערה החליקה, אך הנער טפס אותה. מה שהנערה לא ידעה, היה שהוא זה שהפיל אותה. הנערה קמה, והסמיקה. ליבה הולם בחזקה. היא מנערת בוץ משמלתה, וממשיכה לצעוד. דמות חולפת במהירות, ונעלמת בסבך העצים, בצליל רשרוש קל. הנערה נרעדת ועוצרת. "מה זה היה?" שאלה את הנער. גבו הופנה אליה, ופניו נצצו אגליי זיעה קטנים,: "ישנה אדגה, על רוחה של נערה, שחיה כאן, שנפטרה בעודה צעירה. ליד הנהר הזה. אומרים, שרוחה בוחנת את כל העוברים והשבים, כדי לראות, מי תהיה רוח הנהר ." הנערה המבולבלת שואלת אותו: "רוח המה?" אך הנער המפוחד נושם ואומר בקולו השלו, " זוהי סתם אגדה. אין בה אמת, סתם קשקוש זקנים." הנערה מאמינה לו. אך מצפונה רוטט, כאילו אכן ישנה אמת באגדה העתיקה. לפתע, מבחין הנער בסירה. הוא רץ אליה, ומושיב את הנערה לצידו. הנער חותר, סמוך לגדת הנהר. פתאום, מתנגשת הסירה בגדה, ומתהפכת. הנער טופס בסלע, כאילו לפי סימן, וקופץ החוצה. הנערה מושיטה לו את ידה אך הוא דוחף אותה. והיא שוקעת לקרקעית העמוקה.
מאז, הנהר שוצף וגועש, בזכותה. היא, רוח הנהר. מאז, זעמה הוא המניע את גליי הנהר וזרמיו החזקים.
מאז, נקרא הקטע הסוער ביותר בנהר. נקמתה של אן,
רוח הנהר.