רגע האמת – פרק 2 – 18+
לא הצלחתי להגיד מילה, אפילו שלום לא יצא מפי, גם היא שתקה. הבטנו זה בזה במשך זמן רב בדממה. יופיה היה מדהים והמראה שלה היה מתוחכם בדיוק כמו בעבר. עור פניה היה מכוסה בשכבת איפור דקה מאוד. היא לבשה שמלה שחורה צמודה עם נעלי עקב שחורות. השמלה הבליטה את הגוף המושלם שלה, את שדיה המרשימים, את רגליה החטובות. כרגיל, היא ענדה שרשרת פנינים ועגילים תלויים. מי שלא הכיר אותה היה חושב שהיא עומדת להשתתף באיזה טקס רשמי. כל כך יפה, כל כך מושכת! התקרבתי אליה
ריח הבושם שלה כמו יין עלה לי לראש. התקרבתי עוד קצת ופתאום התחבקנו והתנשקנו בטירוף.
דחפתי אותה אל הספה, היא לא התנגדה, להפך! היא התחילה לפתוח את החגורה שלי.
הרמתי שמלתה והורדתי תחתוניה. היא הפשילה את מכנסיי עד לברכיי, היא אחזה בזין שלי והחדירה אותו לתוכה. התחלנו לזוז ביחד בקצב מהיר בעודי מנשק אותה כל הזמן.
פתאום, בלי כוונה, בגלל ההתרגשות, גמרתי בתוכה. רציתי להמשיך.
קברתי את פניי בין רגליה, אבל היא לחשה לי באוזן: מספיק!
עצרתי, היא דחפה אותי אחורה ורצה למקלחת. התלבשתי בחזרה והתיישבתי על הספה.
הרגשתי מושפל: מה עשיתי, הרסתי הכל!
חשבתי שכדאי שאלך, אבל היא חזרה כעבור כמה דקות. מחייכת, עטופה כולה במגבת לבנה, היא שאלה אותי: "פיליפ, למה התלבשת?". היא לקחה את ידי בידה והוליכה אותי אל חדר השינה. שם, היא שמטה את המגבת שלה.
עירומה לגמרי, היא ליטפה לי את הלחי ולחשה לי באוזן:
– עכשיו אהובי, בוא נעשה אהבה כמו שהיינו עושים בעבר. . .
לא רציתי להתעורר.
רציתי שחלומי יימשך לנצח: סילביה ואני שוב היינו יחד. לא רציתי לחזור למציאות, לבדידותי. פתאום שמעתי קול מוזיקלי, קול מוכר
– פיליפ, קום בבקשה, קום אהובי, כבר חמש, אתה צריך לצאת!
– קום! אני הולכת להכין לך קפה.
בקושי פקחתי את עיניי. הייתי בחדר שינה, עירום, מבולבל. הפניתי את ראשי והבחנתי בבגדיי מפוזרים על השטיח. לא חלמתי, הכל באמת קרה. הייתי אצל סילביה ושכבנו.
התלבשתי במהירות ויצאתי מהחדר. ריח קפה חם התפשט בכל הדירה.
פגשתי אותה בלב המטבח (חשבתי על השיר של יהונתן גפן) ,הנסיכה שלי חזרה אלינו!
– שלום! אמרתי בקול חנוק
היא הסתובבה, לבושה בחלוק משי סקסי.
– שלום אהובי, סליחה שהערתי אותך אבל הנחתי שאתה בטח צריך לחזור לעבודה.
– הנה, קח כוס קפה!
עכשיו, הייתי ער לגמרי, העבודה, נטלי, האמריקאים, כולם חיכו לי. שאלתי את סילביה אם אוכל להתקשר למשרד. היא ענתה לי בחיוך רחב:
– בוודאי, איזו שאלה, אבל תן לי את הבגדים שלך, הם כולם מקומטים. אי אפשר לחזור לעבודה ככה, אני צריכה לגהץ אותם.
(סילביה לא השתנתה, היא אוהבת לשלוט בהכל ובכולם)
חצי עירום, התקשרתי לנטלי. על פי נימת קולה, ידעתי מיד שהיא כועסת עליי:
– פיליפ, מתי תחזור? יש לך שיחת טלפון עם ריצ'רד (המנכ"ל של החברה) בשש.
גם רוברט (המנהל של מחלקת המכירות) התקשר לפני חצי שעה. גם…
קטעתי אותה:
– נטלי, אל תדאגי, אהיה במשרד בעוד חצי שעה ונתקתי.
סילביה החזירה לי את בגדיי מגוהצים כאילו יצאו מחנות לניקוי יבש. התחלתי להתלבש, היו לי המון שאלות בראש. איפה בעלה? ילדיה? איך היא מצאה אותי?
כאילו היא קראה את מחשבותיי, היא אמרה:
– כרגע, אין לנו זמן, מחכים לך, אבל תבוא בשמונה בערב ואני אסביר לך את הכל.
התחבקנו, התנשקנו והיא דחפה אותי החוצה בעדינות.
ברחוב, שמתי לב שקיבלתי דו"ח חניה. הוכחה נוספת לכך שלא חלמתי את כל האירועים האלה. נס גדול קרה כאן!
יותר מעשר שנים אחרי שנפרדנו, סילביה, אהבת חיי, עדיין הייתה מאוהבת בי.
תגובות (0)