פשוט תקשיבי לי

"פשוט תקשיבי לי"
אתה אומר ותופס בידי.
"לא" אני אומרת, קולי חותך את הדממה הפתאומית.
"נמאס לי להקשיב לך"
אני אומרת ומושכת את די.
"נמאס לי שאתה בטוח שאתה יותר טוב ממני" אני אומרת,
ופניי מופנות אלייך.
"נמאס לי שכולם חושבים שאני שווה משהו רק בגלל שבחת בי"
קולי קר כקרח, ואני מקווה שתהיה לך ההגינות להפנות מבט.
"נמאס לי שכולם חושבים שאני אתמוטט בלעדייך"
אני אומרת ומסתובבת ממך.
מקווה שלא תשמע את הכאב בקולי.
"וזה נכון?" אתה שואל לפתע, קולך צלול ואין בו
אפילו רמז לכאב.
"מה?" אני שואלת, למרות שאני מתחילה להתרחק ממך.
"את תתמטטי בלעדיי?" עכשיו, קולך שקט יותר
ואתה תופס בכתפי.
"כן" למרבה הפתעתי, זה מה שאני עונה.
קולי רגוע, נראה כי מהרגע שהבנתי את זה, הכול נהיה כול-כך הרבה יותר פשוט.
"אז למה את עושה את זה?" לראשונה,,
נשמע כאב בקולך.
"כי זאת הדרך הקלה ביותר להרוס את חיי"