פרח וורוד…

ממליצה לשמוע תוך כדי קריאה אני מקווה שתואהבו את זה:

את היית לידי: יפה זוהרת ויופי משלך כבש אותי.
אני רק ישבתי על הספסל הישן רואה את העולם בענייך האפורות ואת השוקולד שכל כך אהבתי בשערך החום.
" תראה את העץ!" אמרת ושפתיך הוורודות נעו לראשונה מאז שהגענו לפארק הזה.
" תראה את הפרחים הוורודים! הם מסמלים או-"" – תנו, אותנו." השלמתי אותה, כמו תמיד.
היא חייכה ולא ענתה.
קמתי וניגשתי לעץ שעליו הצביעה, לעץ עם הפרחים הוורודים וקטפתי פרח,הפרח היפה מכל
,היפה שגוונים לבנים שהיו חלק ממנו נתנו לו מראה יפיפה!
" קחי." שזרתי לה אותו בשערה החום כך שהיא נראתה עוד יותר יפה בעניי. " קחי את אהבתך…" אמרתי בערמומיות " אתה! איך אתה מעז?! אתה יודע שאני… אוהבת אותך."
אמרת והסמקת קשות כשפנייך בצבעי הפרח השזור בשערך הנאה והאהוב.
" אותנו מסמל הפרח. ופניך אותו!" פרצתי בצחוק. אך הצחוק נמשך רק יומים בלבד… רק יומיים של תמימות.
אחר יומיים בעיתון הופיעה מודעה עצובה:
" מחבל פוצץ אוטובוס שלם! כמעט כל נוסעיו נהרגו ברחוב…"ליותר מזה לא הייתי זקוק, ישר עזבתי את העניין כדי שהיום שלי איתך לא יהרס, אך הוא נהרס וניגמר לעולמים והוא יום שבו הגעתי למסכנה.
הגעתי ללימודים שלי שמח מחכה לך כדרכי שמח על יום נוסף יחד איתך, אך קולה של החברה שלך קטע אותי.
היא מיררה בבכי כשענייה אדומות, ראו שבכתה שעות ולא הפסיקה אפילו פעם אחת קטנה: " היא… היא!!! מתה… לילי!." היא אמרה רצה ממני כשהיא נופלת על כל צעד, משאירה אותי מת בנפשי.
יומיים אחר כך נארכה הלוויה מכובדת שבה אמרה אימא שלך בדמעות " אני אפרסם את כל סיפורי ביתי המתה ואת שיריה." אמך בכתה וכולם רק את שמרת על אותה הבעת פנים . אחרי הכל , כשהכל ניגמר, וכשכולם הלכו ואני נשארתי איתך לבד, ניגשתי אליך עם כופסא בידי שהייתה בעלת ציורים עדינים של פרחים וורדים.
" זה מה שרצית. הלא, כן?" שאלתי בלי דמעות כי אני עוד אראה אותך.
פקחתי את הכופסא ובה נח פרח, פרח וורדרד דומה לזה שהיה, לזה שלא ישוב.
" קחי אותו. אני בטוח שעוד מעט נראה אותו יחד…" אמרתי והוספתי "שם."
הלכתי משאיר אחרי אותך… מתה אך חייה בנפשי המיוסרת.