פרחים שחורים

בבושקה שלי, מדוע נפלו פנייך? תתפשטי ואני אעשה לך טוב. לא, יקירי, כי סקס טוב לא יחזיר לי את חדוות החיים. אני עצובה נורא, וברצוני למות. הו, בבושקה. אילו מילים מעציבות את אומרת. אכן העולם והחיים קשים הם ומלאים סבל אינסוף, אך אל לך להיכנע, יקירתי, כי אני עומד פה לצידך. אלו מילים נבובות, יקירי, ואתה יודע זאת. נוכחותך לא עוזרת לי כהוא זה. נפשי כבדה יותר מגופי, וגופי כבד ממשא לבי. חפצה נפשי למסור את עצמי לאלוהים הטוב שיעשה בי כחפצו. רוצה גלידה? כן, יש? בטח! יופי! הם אכלו גלידה בהנאה והקשיבו לשירים של סטטיק ובן-אל. הו, כמה החיים יפים, כמה אני אוהבת את החיים! היא התמוגגה. גם אני אוהב את החיים, וגם אותך! כיף לי, היא אמרה, אך הסבל רב מנשוא, ולא חפצה נפשי לחיות בגיהינום הזה שהוא עולמי. אל תבכי יפתי, יבואו ימים אחרים, בהם נרוץ חופשיים באחו. כמו סוסי בר? כן! יופי! איזה חיים יפים! מה יפים הפרחים! אלוהים מברך את עולמו בכל עת! אכן, ואנו מאושרים ואוהבים! ודבר לא יכול לפגום באושרנו. מלבד תחלואות החיים, היא אמרה נוגות. החיים בעולם כמו שהוא עכשיו לא ראויים שיחיו אותם. חפצה נפשי למות, עכשיו, ולמסור את עצמי חזרה לבורא. מילותייך מעציבות אותי, יקרה. הייתי מוכן לתת את חיי כדי לראות לרגע חיוך על שפתייך. הו, אהובי. אני מצטערת שהדברים לא יכולים להיות כך, אך כגודל צערי – צער העולם. מי ייתנני נולדת מחדש בעולם טוב יותר. יותר מזה – מי ייתנני נולדת מחדש בעולם מושלם, של אושר וחסדים אינסופיים. האם באמת ברצונך למות? הוא שאל בדמעות. מה פתאום? אני אוהבת את החיים! הם כה נפלאים! ואני אוהבת אותך, טיפשון! הו, לרגע חשבתי שהיית רצינית. בואי נדגדג זה את זו. והם התדגדגו להם בכיף. חחח… זה מדגדג! הו, אהובתי! הו, אהובי! כמה נפלאים חיינו ביחד! אמרנו אותו הדבר! שוב אמרנו אותו הדבר! חחח…

תדבר אליי בפרחים אהובי,
שחורים,
על מצבת קברי

תדבר אליי מתוך המחשכים
אהוב אותי בייסורים או בשמחות
תנני ואלטף את ידך היגעה
תנני ואהיה זיכרון דוהה במוחך.