פעם היו שני אנשים, איש ואישה..

פעם היו שני אנשים, איש ואישה. הם הכירו דרך האינטרנט הם דיברו מלא, אבל אף פעם לא נפגשו פנים מול פנים. יום אחד האיש הציע לאישה להיפגש איתו. האישה נורא חששה ודחתה את ההצעה ליום אחר. לאחר כמה ימים הציע האיש לאישה שוב להיפגש. האישה ניסתה לדחות אותו אך כבר לא היה לה נעים והיא הסכימה להצעתו בלת ברירה. הם קבעו יום, החליפו מספרים ודיברו. הם קבעו ליום שלישי אחר הצהריים. האישה הייתה כל כך לחוצה ואינה ידעה מה לעשות. כל היום הרגישה כאילו מישהו בוחש לה את הבטן במזלג. האישה הגיעה הביתה והחלה להתארגן לקראת הפגישה. כל הזמן הזה היא הרגישה תחושת חרטה והרגישה נורא רע. האישה סיימה להתארגן, היא התקלחה התלבשה ואפילו החליפה בגדים מספר פעמים רק כדי להיות 'מושלמת' בשביל האיש. הגיעה השעה חמש השעה שבה הם קבעו להיפגש והאישה הרגישה נורא. היא הייתה לחוצה ולא ידעה מה לעשות. האיש התקשר לאישה מספר פעמים אך היא לא ענתה לו. השאיר לה הודעות אך היא לא ענתה בחזרה. האישה החלה לבכות. היא בכתה כל כך עד שעיניה הפכו אדומות. האישה החליטה לבטל לאיש ברגע האחרון מרוב תסכול. האיש היה נורא עצוב הוא כל כך ציפה לפגישה הזאת, הוא כל כך קיווה לראות את האישה. האישה חשבה שלאחר כמה ימים היא תשכח מהכול ותהיה כמו תמיד, אך לא. עבר יום והאישה לא הפסיקה לבכות היא הרגישה כל כך רע ורצתה למות. לאחר יומיים האישה הפסיקה לאכול מסודר והחלה להאשים את עצמה בכל מה שקורה לה בחיים. לאחר כמה שבועות מצבה של האישה היה לא טוב היא שרתה בדיכאון עמוק ולא יכלה לצאת ממנו. לאחר כמה חודשים האישה הייתה כבר אצל יותר מעשרה פסיכולוגים אך ללא הצלחה. לאחר כמה שנים האישה הייתה חולה ומצבה היה רע, היא הפסיקה לאכול ובמקום זאת צינורות של נוזלים הועברו לה באף, היא נראתה ממש כמו שלד, היא איבדה את כל חבריה איבדה את כל מה שהיה לה. היא כבר הספיקה להיות אצל מספר פסיכיאטריים אך ללא הצלחה. מצבה היה נורא היא עדיין הייתה תקועה בעבר, היא עדיין בכתה על אותו יום. ובינתיים האיש כבר מצא לו אישה אחרת כבר יש לו ילדים משלו. יש לו חיים משלו. הוא כבר שכח את אותו יום. הוא כבר שכח מהאישה.
לאחר שנה נוספת האישה הייתה במצב על הפנים. היא לא יכלה לנשום בכוחות עצמה, היא הייתה מונשמת. היא הייתה מותשת. היא הייתה כל כך חלשה. אך היא עדיין לא שכחה את אותו יום. היא עדיין לא שכחה את אותו איש. היא החליטה לכתוב לו מכתב, מכתב התנצלות על כך שלא הגיעה באותו יום, על כך שהתנהגה כל כך מגעיל, על כך שהיא בכלל הייתה קיימת. היא כתבה את המכתב בכוחותיה האחרונים.
האיש שכבר בנה לו חיים משלו. שכבר הייתה לו עבודה משלו. חזר יום אחד הביתה, לאישה שלו, לילדים שלו. ועל השולחן שלו בחדר שלו חיכה לו המכתב שכתבה לו האישה. שכבר לא שלו.
האיש קרא את המכתב והחל לבכות. דמעות זלגו מעיניו. הוא הרגיש אשם. הוא הרגיש רע. הוא מיד עזב הכל ונסע לבית החולים. אל האישה. ובינתיים האישה הייתה על סף מוות. היא לא יכלה עוד. האיש התפרץ לבית החולים וחיפש את האישה. האחות הובילה אותו לחדר, אבל כשהאיש הגיע האישה כבר לא הייתה. האיש החל בבכי ונפל על רגליו. זה הכל באשמתי, אני אשם הוא צעק.
האיש הרגיש רע הוא הרגיש אשם הוא רצה למות הוא לא רצה עוד. האיש חשב שלאחר כמה ימים הוא ישכח מהכל ויהיה כמו תמיד, אך לא. עבר יום והאיש לא הפסיק לבכות הוא הרגיש כל כך רע ורצה למות. לאחר יומיים האיש הפסיק לאכול מסודר והחל להאשים את עצמו בכל מה שקורה לו בחיים. לאחר כמה שבועות מצבו של האיש היה לא טוב הוא שרה בדיכאון עמוק ולא יכל לצאת ממנו. לאחר כמה חודשיים האיש היה כבר אצל יוצר מעשרה פסיכולוגיים אך ללא הצלחה. לאחר כמה שנים האיש היה חולה ומצבו היה רע. אשתו התגרשה ממנו, הוא איבד את ילדיו. הוא איבד את כל חבריו. הוא איבד את עבודתו. הוא איבד את כל מה שהיה לו. הוא החליט לשים סוף לחייו. הוא לא יכל עוד. הוא רצה למות. הוא רצה להיות איתה. עם האישה שלו. הוא החליט לכתוב מכתב, מכתב התנצלות לילדיו לאישה שכבר לא שלו. במכתב הוא כותב שהוא מתנצל על כך שעזב אותם, ששרה בדיכאון עמוק שלא יכל לצאת ממנו. הוא מתנצל על כך. על הכול.
הוא שכב על המיטה ולידו קופסאת כדורים ריקה. הוא עצם את עניו ודמיין עצמו עם האישה. עם האישה שלו.