פסל חול – פרק 5

שעת המסיבה הגיעה. הכל עבר כמתוכנן. נטלי ארגנה את האירוע בדייקנות כמו מבצע צבאי. היא הזמינה חדר לרוברט במלון יוקרה ברובע השמיני. בשבע בערב, בבר של המלון, נפגשנו עם אנה, "החברה שלה". כשראיתי אותה, אישה בגילי, יפהפייה, לבושה בשמלה אדומה עם מחשוף עמוק שאיפשר להציץ בשדיה המעולים, ידעתי מיד שנטלי עשתה את הבחירה הנכונה. הייתי משוכנע שהיא תתאים לטעמו של רוברט. לא טעיתי. ברגע שרוברט ראה אותה ,הוא נתן לנו חיוך והתחיל איתה. הוא לא הפסיק להחמיא לה. הוא שיבח את האנגלית שלה, את יופיה וכן הלאה.
בשמונה בדיוק, על יד מגדל אייפל, עלינו על הספינה.
הקפטן קידם את פנינו על הסיפון, ואיחל לנו שיט נעים. בסיפון התחתון, באולם המסיבות, ערכו שולחנות סביב רחבת ריקודים. כך במהלך השיט, אפשר היה ליהנות מארוחת ערב חגיגית, לרקוד וגם לצפות בכמה אתרים מפורסמים בפריז – עיר האורות. העוגן הורם והשיט הלילי החל.
הכל היה מושלם: אוכל, יין, מוסיקה, נוף. לידי, נטלי הייתה מדהימה, מלכת יופי של ממש, האישה הכי יפה במקום. הרגשתי כאילו היינו בסדרת הטלוויזיה "ספינת האהבה". באמצע הערב נשאתי נאום קצר שבו הודיתי לכולם על מאמציהם ותרומתם לחברה. רוברט גם אמר כמה שאני וכל הצוות שלי היינו נכס חשוב לחברה. לאחר מכן, הוא הוסיף כי אנו יכולים לסמוך עליו כדי לקבל תמיכה מלאה מההנהלה בארה"ב. נטלי ואני הבטנו זה בזה כששמענו את דבריו. איזו צביעות. אין ספק, האיש ידע לשקר. בסוף הארוחה, כולנו קמנו והתחלנו לרקוד. אחרי כמה ריקודי זוגות, רוברט הציע לנטלי לרקוד איתו. לא הייתה לי ברירה אלא להזמין גם את אנה. זאת הייתה הפעם הראשונה שיכולנו לדבר בפרטיות. היא שאלה אותי ברצינות: "הכל בסדר, אדוני? אתה מרוצה ממני?"
– "את יכולה להמשיך לקרוא לי פיליפ". עניתי, קצת מופתע.
– "תודה, אבל אני לא שוכחת שאני פה בתפקיד. חשוב לי לדעת מה דעתך".
– "מצוין, אל תשני כלום. נטלי אמרה לי שאת מעולה אבל לא דמיינתי שעד כדי כך". היא הנהנה בראשה והשיבה בחצי חיוך: "תודה, פיליפ, אבל אתה יודע – הלילה עדיין לא נגמר עבור רוברט ואני. אגב, רוברט סיפר לי שכולם בחברה חושבים שאתה ונטלי, אתם ביחד. אני מוכנה להמר על מיליון דולר שזה לא נכון".
– "חבל על הכסף שלך כי זאת האמת". עניתי לה בחוצפה.
– "תראה, פיליפ, לא נולדתי אתמול, גם לא שלשום! אולי אתה מת שזה יקרה אבל זה לא המצב. מספיק לראות איך היא מתחמקת כל פעם שאתה מנסה לקחת את ידה, לגעת בה. אני מודה שהבנה עמוקה קיימת ביניכם, אבל אהבה אין! אל תדאג, אני אשמור את כל זה לעצמי".
לא עניתי שום דבר. כשהמוזיקה נגמרה, היא לחשה לי באוזן: "אני אשאיר לך את המספר שלי. אתה יכול להתקשר אלי כשבא לך, אעשה לך הנחה". דבריה גרמו לי לחזור למציאות האכזרית. עוד מעט החגיגה תיגמר והאשליות של הלילה ייעלמו. רוברט בעצם שונא אותי. אנה היא זונה ששילמתי לה כדי שתשכב איתו. נטלי לא איתי; יש לה חבר.
בוא נודה באמת. אני הייתי לבד!