פסל חול – פרק 4

ידעתי שרוברט היה מוכר כרודף שמלות, אבל לא עד כדי כך. איזו חוצפה! "תעני לו שאני מנהל פה חברה, אני לא סרסור". נטלי צחקה אבל אמרה לי ברצינות רבה: "פיליפ אתה צודק אבל אני לא חושבת שזה רעיון טוב להגיב ככה. רוברט הוא מנהל בכיר בחברה ויש לו חברים רבים בדירקטוריון. עלינו לארח אותו כראוי".
– "מה את מציעה?".
נטלי ענתה לי: "אין בעיה, נשכור נערת ליווי לערב, אני מכירה אחת, מדברת אנגלית, יפהפייה, מושלמת לאיש כמו רוברט. בחברה הקודמת שלי השתמשתי בה כמה פעמים כאשר לקוחות חשובים באו לחתום על עסקאות גדולות. נציג אותה כאחת מהחברות שלי, בסדר?"
הופתעתי עוד פעם, נטלי הייתה הרבה יותר ממזכירה רגילה, אישה פקחית ובעלת-תושייה עם כישורים שלא אבחנתי קודם. "וכמה יעלה כל הסיפור הזה?" שאלתי מתוך סקרנות.
– "זה תלוי!".
– "תלוי במה?"
– "פיליפ, בחייך, אין לך מושג? בדרך כלל המחיר הוא כפול כאשר היא נשארת לכל הלילה. עם רוברט, אני חוששת שנשלם את המחיר המלא!".
פתאום, הבנתי והסמקתי כמו ילד. "סלחי לי, נטלי, יש לי דוקטורט במתמטיקה, תואר במנהל עסקים, אבל אני אפס ביחסי אנוש".
– "זה לא חשוב, פיליפ, אני כאן, אתה יכול לסמוך עליי. העיקר הוא שאתה תמשיך לנהל ולפתח את החברה בשנה הבאה".
הופתעתי מחומרת נימת קולה. "למה את אומרת לי את זה, את חושבת שמישהו אחר יחליף אותי בקרוב?". "לא בדיוק, אבל דיברתי עם המזכירה של ריצ'רד (המנכ"ל). היא סיפרה לי על העברת המפקדה מצרפת לאנגליה בעתיד".
מגיע לנטלי להיות מרגלת כי אכן במהלך ביקורי האחרון בקליפורניה, דיברנו בפגישה סודית על אפשרות כזו. רוברט היה הגורם הדוחף לתכנית הזאת. טיעוניו לא היו טיפשיים: רוב המפקדות של חברות אמריקאיות באירופה היו באנגליה. השוק הבריטי היה הגדול ביותר למחשבים שלנו.
מצד שני הנרי ואני היינו נגד, פריז נמצאת בלב אירופה, הקמתי שם כבר חברה חזקה עם הכנסות מרשימות וצוות מנוסה. ההעברה תעלה לנו הרבה כסף, כי יוקר המחיה בלונדון הרבה יותר גבוה מאשר בפריז. נצטרך לשלם על משרדים יקרים, על מציאת עובדים חדשים והכשרתם, ועל פיצויים לעובדים שלא ירצו לעזוב את פריז. ריצ'רד התלבט ולבסוף דחה את הרעיון. לכן בקול רגוע הסברתי לנטלי שהצעתו של רוברט לא התקבלה, אבל היא ענתה לי: "כרגע אולי לא! אבל תזהר מרוברט, האיש הוא שאפתן ,מסוכן מאוד, עם קשרים רבים עם אנשים בדירקטוריון. הוא מקנא בכולם. הוא חולם להיות מנכ"ל החברה. אל תהיה נאיבי!".
לאחר מכן היא חזרה למשרדה. התחלתי לדאוג קצת. נטלי צדקה, מעולם לא חיבבתי את רוברט כל כך. אולי בגלל חוסר הידע שלו בתחום המחשבים, אולי בגלל הפרשי הגיל בינינו (הוא היה בן חמישים ואני הייתי בן שלושים וחמש), אולי בגלל אישיותו הטיפוסית של איש מכירות אמריקאי.
בכל אופן אני סמכתי על ריצ'רד, החבר שלי, הסטודנט שלי לשעבר, כדי להגן על עצמו ,על הנרי ועליי. נרגעתי, עד כאן, ריצ'רד היה הבעל היחיד של החברה עם רוב המניות. מול העובדה הזאת, רוברט היה חסר אונים. בנוסף לכך, לאחר הפינוק שיקבל במסיבה שלנו, הייתי משוכנע שפריז תהפוך לעיר המועדפת עליו באירופה.