על גג העולם

הם מביטים עליי, רואים שמשהו אצלי לא בסדר.
חלקם ניגשים, שואלים: "מה קרה?" ואני, אני לא עונה וממשיכה ללכת.
דמעות ממשיכות לזלוג על הלחיים שלי שכבר אדומות מרוב בכי וכאב.
אני מסתכלת על האנשים השמחים, האוהבים כאשר לי נשבר הלב.
הם בטח חושבים שאני משוגעת כשהם רואים אותי ככה.
הם לא יודעים מה באמת קרה לי וגם לא שואלים למה.
וכשאני מבינה שאני עכשיו לבד, בלי אף אחד, אני רוצה לצרוח, רחוק מכולם.
אז אני הולכת למקום המסתור שלי וצורחת חזק ומוציאה את הכעס, שם- על גג העולם.