עכשיו אני מבין

עכשיו אני מבין,
מבין שאני אוהב אותך, מבין שאני חרא של בן אדם שאני טיפש גמור שלא מעריך מה שיש לי.
שעכשיו אבדתי אותך שאת לא תחזרי יותר,שלא יהיו יותר לילות לבנים שאת יושבת לי על המיטה ומספרת לי הכל כמה שאת אוהבת אותי כמה שאני תמיד אשאר אצלך בלב לא משנה מה יהיה שאת תקבלי אותי כמו שאני בלי מסכות… אבל שוב, שוב הוכחתי לעצמי שאני דפוק שאני אף פעם לא אלמד להעריך דברים עד שאאבד אותם.
אני שונא את עצמי כל כך שנתתי לך להרגיש שאני שונה , שנתתי לך לחשוב שהשתנתי. אני אוהב אותך ורק עכשיו מבין כמה. אבל אני עוד אתבגר או שלא? אני לא נרדם ורק חושב עלינו ואיך נתתי לך ללכת והמיטה כבר קרה כשאת לא פה… את חסרה לי פשוט ככה . אני כל כך מתגעגעת לריח שלך, לחיוך היפה הזה ,לרגעים הקטנים שקירבת אותי ללב שלך והרגשתי אותו דופק והוא דפק ודפק ואני? אני כל כך מצטער מצטער שאהבת אותי מצטער שנתתי לך את התחושה הזאת שעוד יהיה בנינו משהו. אבל אני לא בנוי לזה, אני רגיל למערכות יחסים שלא מקבלים אותי כמו שאני,שרק שופטים אותי ולא מבינים אבל את? היית כל כך שונה ולא ידעתי מה לעשות ואיך מתמודדים עם זה ? אז אני כותב כי זה הדבר היחיד שאני טוב בו , אני מבין אותך עכשיו אני מבין את התחושה של לקוות שיהיה טוב ולהתאכזב . אני רוצה ללמוד לאהוב באמת. אני פשוט לא יודע מה לעשות. אז אני כותב,כי זה מרגיע אותי.
אני אוהב אותך, בבקשה תחזרי אפילו רק לדקה דקה מספיקה לי כדי לספר לך שהבנתי שאני טיפש ושאני אוהב אותך ושהתנהגתי כמו ילד ובסוף שילמתי על זה מחיר גדול.
אבדתי אותך…