אתה השתנית, התקדמת, ושכחת אותי. לבד.

ניסיתי פעם אחת, ניסיתי פעם שנייה,
ושום דבר לא השתנה.
אין דרך להתקרב אלייך,
אין לעקוף את תור המחזרות אחרייך ..
אחת מתחרה באחותה וזו בחברתה הטובה,
הכל בשביל לקבל ממך אהבה.
כולן בליבן יודעות שאין הגיון,
אבל לפרוש ובכך להראות שאינך מעוניינת בו זה בכלל לא רעיון.
אחת משננת תאריך לידה, אחת צבע אהוב זוכרת,
ושתיים בוחנות אחת את השנייה על מה שאחותו עליו אומרת.
העולם התחרפן, אין מילה אחרת.
ואתה שוכח את מי שאותך תמיד זוכרת.
אתה מצדך, נהנה מתשומת הלב והתקשורת,
מניף ידך בביטול ומתעלם מכל מה שאני אומרת.
אני רואה אותך מהצד, מוקף מעריצות.
כל אחת דוגמנית על שלטי חוצות.
ובעוד רגע אתה תעזוב אותי, תמכרני תמורת אחת אחרת,
ואתה תהייה בלבי לעד, בתור צלקת שתמיד נשארת.
איני מנסה לדחות את הברור, עוד היום יגיע,
רק רוצה להגיד שאתה מה שאותי מניע
ובעוד מילים אלה נכתבות ונכתמות בדמעות,
אתה מצטלם ומחבק ומנשק ילדות
לפעמים אני רוצה להדוף אותן ממך,
להדגיש ולצעוק שאתה שלי.
אבל אז אני נזכרת שאיבדתי אותך,
ואהבתך, לא כמו אז, אינה שמורה לי.
לפעמים אני רוצה לחזור אל העבר,
אל הכפר, אל אופייך המתוק,
שתצחק ממה שאני אומר,
שנרוץ יחד בדשא הירוק.
אז אני סוטרת לעצמי, ונזכרת שזה נגמר,
שנגמרו ותמו ונגוזו כל ימינו הנעימים בכפר.
וכל מה שנותר לי לעשות
להיות בשבילך
כשאתה בשבילי לא יכול להיות ..