עוד 18 לחודש
עוד חודש עבר בלעדיך
עוד 18 לחודש
שפעם סימן את השמחה
והיום את השיחרור
וכמו בצהל שיחרור הוא דבר משמח אבל לפעמים גם עצוב
וככה אני שמחה שהשתחררתי ממך אבל נזכרת וזה גם שורף טיפה
בלי שארגיש
תעבור שנה
שנה שלמה
שנה זה פרק זמן ארוך. נקודה.
לפי הספר כבר אשכח אותך לגמרי אחרי שנה
אחרי שנה זה כבר חוקי להמשיך הלאה
גם בפומבי
ומה אם אני לא מוכנה
יצפו ממני להמשיך?
המחשבה על להכניס מישהו אחר הביתה מעוררת בי צמרמורת
לפגוש הורים
להתחבב על ידי חברים
אני לא רוצה אף אחד מכל אלה
רק צריכה לחזור בכל סופש
למישהו שכמוני ירצה
שאבוא אליו בשעה מאוחרת
כשאני אולי קצת מבושמת
בלי שיהיה בבוקר שום סרט
נשתה קפה כמו שני בוגרים
ונפנה לשני כיוונים בלי ייסורים
אולי אפילו במהלך השבוע נתעדכן בכמה דברים
אבל בלי אף אחד שיחשוב שכל כך מהר הוא יכול להיות אתה
לטוב ולרע.
תגובות (0)