"עד שהמוות יפריד בינינו" פרק 13

מנקודת המבט של לוסי

שוב פעם מצאתי תעצמי בחדר בית חולים,הורדתי תמכשיר הזה שעוזר לנשום (חחח סורי המוח לו מופעל היום)
שון ישב לידי וגם ג'ס ולג'ו
"תודה לאל היפיפיה הנרדמת חזרה",חייכה ג'ו וכולם התקרבו אלי
"רק תזכירו לי מה קרה?",שאלתי וקמתי לישיבה
"עשית התקף אסטמה,הלחצת שם את כולם ממש,ליאם מצא אותך חדר הלבשה מעולפת,ואז התקשרו לאמבולנס…מממ מה שבטוח ליאם ממש דאג לך",חייכה ג'ו לג'ס
"אך את מרגישה?",שאל שון
"אני בסדר",חייכתי
"לא מבינה,חשבתי שהמשאף שלך עליך כל פעם",אמרה ג'ו
"זה נכון אבל גנבו לי אותו",אמרתי
"מי גונב משאף??",שאלה ג'ס
"בטח איזה בלונדינית קנאית",אמרה ג'ו
"ושמה…קלייר",אמרה ג'ס
"קלייר?…לא,לא ניראלי שהיא תעשה את זה",אמרתי
"היא שונאת אותך…היא היחידה שיכולה לעשות לך את זה",אמרה
"זה כבר לא משנה…הכל בסדר עכשיו",אמרתי

"זאת הבחירה שלך לוסי…את מעדיפה לנוח או שפשוט לחזור ללחץ ולגמור תחיים שלך",אמר הרופא
"יש לי הצגה עוד שבוע אני לא יכולה",אמרתי
"לוסי הבריאות שלך יותר חשובה מההצגה הזאת",אמר שון
"לא אכפת לי",התעצבנתי וסיבבתי את ראשי
הרופא יצא ושון נישאר
"תגידי מה נסגר איתך?,יופי לך שאת רוצה להגשים את החלום שלך, אבל את ל צריכה לסכן לעצמך תחיים!",אמר
"אתה לא מבין כלום….עזוב אותי",אמרתי בעצבנות ונשכבתי
"אך שבאלך",הוא יצא בטריקה ושמעתי דפיקות
"אמרתי לך שלא באלי לד…",התחלתי לומר אבל הפסקתי כשראיתי שזה היה ליאם
"היי",אמר
"היי",עניתי בהתחלה עם חיוך והורדתי אותו מיד כשנזכרתי במה שקרה
"מה…אך את?",שאל
"חייה",עניתי וישבתי
"לא ידעתי שיש לך התקפי אסטמה",אמר
"יש הרבה דברים שאתה לא יודע עוד",אמרתי
"כמו מה למשל?",שאל עם חיוך קטן הוא יודע טוב טוב שרק מהחיוך שלו אני מחייכת
"עזוב…נו אך החזרות?",שאלתי
הפרצוף שלו ניהיה רציני והוא ישב ישר
"קרה משהו?",שאלתי
"לוסי…,קלייר מחליפה אותך",אמר
מושלם!,יופי גם התקף מפגר וגם החלום שלי נהרס,מה אפשר לבקש יותר מזה????
"לוסי?",הסתכל עלי
"אני רוצה להישאר לבד…",אמרתי
"טוב…",הוא יצא מהחדר בלי לומר עוד מילה