סתם סיפור אהבה – פרק 8

קמתי, לקחתי את התיק שלי ועזבתי. נבהלתי מדברי אליהו. האם הוא צדק, לא רציתי לחשוב על זה. היינו ביולי ,בישראל ,בחיפה, השמש זרחה, ובחורה מקסימה חיכתה לי בערב. מה לבקש יותר מזה? באוטובוס, הרגשתי מוזר ובודד, פתאום הבנתי למה. סילביה חסרה לי. התגעגעתי לחיוך שלה, לקול שלה, לגוף שלה. איפה היא הייתה? מה היא עושה עכשיו? כל המחשבות שלי הופנו אליה. איך לחיות בלעדיה. אין ספק, בפעם הראשונה, הייתי מאוהב!
כשהגעתי לטכניון, הלכתי ישר למישל. הוא קיבל אותי עם חיוך: "אז שמעתי שקרה לך סוף סוף משהו."
– כן, תודה לך, לא ידעתי שיש לך עתיד ברכילות.
– לא עשיתי שום דבר רע, איש מאוד נחמד אמר לי שאתה שכבת עם אחייניתו. הוא רצה לדעת מי אתה ובמה אתה מתעסק, זה הכל! עכשיו, תגיד לי, איך היא?
– תוכל לראות אותה בערב זה. אתה, לוסי, סילביה, זה שמה ואני, ניפגש במסעדה סינית בשעה שמונה בערב במרכז הכרמל.
מישל התלהב מהרעיון ואמר: "מצויין, אני מת על אוכל סיני"
קיוויתי שאוכל סיני יהיה הדבר היחיד שהוא ימות עבורו. היה ברור לי כי בין מישל ואני, בחורה כמו סילביה תבחר במישל.
בערב מונית עצרה מול המסעדה וסילביה ואני יצאנו ממנה. היא לבשה שמלה קצרה שחורה עם צעיף אדום סביב הצוואר. היא הייתה מהממת! בפעם הראשונה הרגשתי גאה, ניצחתי את מישל בספורט האהוב עליו: פיתוי בחורות. במהלך הארוחה, דיברנו על כל מיני נושאים. פתאום הרגשתי את ידה של סילביה על הברך שלי. לאט, לאט, ידה התקרבה יותר למפשעה שלי. בקור רוח, המשכתי לספר על יופי של מפל הבניאס, בעוד ידה של סילביה ליטפה את איבר המין שלי. אין צורך להסביר את ההשפעה של המגע הזה עליי. למזלי ,המלצר הגיע עם החשבון. שילמנו וחזרנו לדירה.
לוסי ומישל רצו ללכת לפאב לשתות בירה, אבל אני סירבתי כי הייתי צריך ללמד למחרת. הם עזבו, ונשארנו לבד בדירה. כאשר סילביה ראתה את כל הבלגן בחדרי ; ניירות, ספרים על הרצפה, היא פרצה בצחוק. "איך אתה יכול לעבוד במקום כזה?". עניתי: "אני לא ממש עובד כאן, יש לי משרד בפקולטה." לחשתי לה באוזן: "נדמה לי שעצרנו בתוך במשהו" ודחפתי אותה למיטה בצעדים אטיים.
יותר מאוחר, בחושך, שאלתי אותה את השאלה שעינתה אותי מאז הבוקר. "מה את חושבת על מישל?"
"אתה מקנא בו, נכון?" אמרה סילביה.
"יש סיבה לכך?" שאלתי בחרדה:
"לא! אהובי, כדאי לך להבין נקודה מאוד חשובה! אני אוהבת אותך!"
"אבל תסבירי לי למה? תראי את מישל, כמה הוא חתיך, כמה הוא ספורטאי, כמה יש לו ביטחון עצמי, הוא עשיר כמוך, הוא מוזיקאי כמוך, הוא נוצרי כמוך". בכוונה, שיחקתי כפרקליט השטן .
– אהבתי אותך ברגע שראיתי אותך בתחנה, כמה פעמים אני צריכה להגיד לך את זה! בחורים כמו מישל הכרתי כמה. תבין משהו! אתה הראשון ש…
– הראשון, מה זאת אומרת, אמרת שהכרת..
היא שמה ידה על הפה שלי. "אולי אתה גאון במתמטיקה, אבל חוץ מזה! אתה לא מבין כלום! איתך אני מרגישה שאני אישה, זה יותר ברור לך עכשיו!".
הסמקתי ושתקתי. נישקתי אותה על כל הפנים והתחבקנו חזק מאוד. מאוחר יותר, שקענו בשינה ביחד ,הזרוע שלי תחת צווארה. אך באמצע הלילה, התעוררתי כולי מזיעה, סילביה לידי, נושמת לאט. אלוקים! אני מאוהב בנערה לא יהודיה! מה אני אעשה עכשיו?
למחרת, קמתי מוקדם, סילביה החליטה גם לקום והכינה לי ארוחת בוקר נהדרת. כשהלכתי לעבודה עם הילקוט שלי, היא עמדה ליד דלת הבניין ,כמו אמא, וראתה אותי מתרחק.
בצהריים, אספתי את מישל בבניין הנדסת החשמל והלכנו ביחד לאכול במסעדת מועדון הסגל כרגיל. כשנתתי לו מגש, שאלתי אותו עם רעידות בקול: "אז מה אתה חושב על סילביה?"
הוא לא הגיב לי מיד, רק כשישבנו בפינת האולם, הוא אמר: "מה אתה רוצה לדעת?". "אתה יודע בדיוק למה אני מתכוון". עניתי בכעס.
"אם אתה רוצה לדעת אם היא מדהימה? התשובה היא כן! אם היא מקסימה, התשובה היא כן! אם היא מתוחכמת? התשובה היא כן! אם אני רוצה לשכב איתה? התשובה היא לא!".
התרגשתי מאוד. "מותר לי לשאול למה?" לא הייתי מוכן לוותר על החקירה אז בקלות. מישל עצר לדקה ואמר: "אני לא אספר לך סיפורים כמו מפני שאתה ידידי או שטויות כאלה. לא, היא לא נמשכת אליי. בחורות כמוה, הכרתי הרבה בצרפת. אולי לא כל כך יפות או מתוחכמות, אבל זה לא משנה, אנחנו שייכים לאותו עולם ,הורינו הם חלק מהבורגנות הקתולית הצרפתית. קיבלנו אותו חינוך ,הלכנו לאותם מקומות. אני מרגיש כמו אח שלה".
לא ידעתי מה לחשוב ,אולי הוא סתם שיקר לי, אולי הוא היה כן. הייתי מלא רגשות מעורבים. מישל המשיך: "אבל, תיזהר כי היא ממש אוהבת אותך, זה לא צחוק, ראיתי את מבטה כלפיך אתמול, דיברתי איתה בבוקר. אתה בר מזל! אל תאכזב אותה. אתה אוהב אותה?"
– אני חושב שכן.
– וואו! אז הכל בסדר! הוא אמר בתמימות.
מישל, לא יכולת לתאר לעצמך את כל הסיבוכים שחיכו לנו, סילביה ואני. מישל! למה לא נולדתי כמוך, מלא ביטחון עצמי, עושה הכל בקלות, חיובי בכל דבר, לא שואל את עצמו שאלות מיותרות, רק נהנה מהחיים?